כדאי לדעת

בחטין קידם את כך שהמקורות של הרומן (של דוסטוייבסקי) שאובים ממסורת ספרותית שלמה שנקראת ספרות קרנבל. דון קיחוטה מייצג יותר מכל ספרות זו. הרעיון המרכזי

הוא יוצא אל המסע המצחיק, עם סצנות מופרכות וסיטואציות מוזרות. בתיאור של דון קיחוטה יש גוון מאוד ריאליסטי, ועם כל הגיחוך שבו יש בו גם

זה בדיוק מה שאופליה עושה ובכך מייצגת את האופציה הזו שהמלט מהרהר בה אך לבסוף לא נוקט בה. לארטס(אחיה של אופליה) – ההשתקפות המפורשת ביותר.

בעמוד 92 נוצרת סיטואציה בה המלט צופה במחזה אשר מציב בפניו מראה, המובילה לרפלקסיה והלקאה עצמית שלו (אומר שיש לו תפקיד שהוא לא מבצע למעשה,

בסצנה לאחר מכן מתרחש המפגש בין המלך לבין חבריו ואומר להם שינסו להבין את המלט ומדוע הוא כה מוכה עצב. פולוניוס אומר למלך שהוא יודע

במהלך המחזה הדמויות השונות מנסות להבין מה מניע את המלט, וזה תואם לניסיון של הקוראים להבין זאת.השאלה המרכזית בהתייחס למסורת הפרשנית של המלט – מה

לא קיימים עותקים שפורסמו ע"י שייקספיר עצמו של המחזות שלו. לא היה מקובל באותה התקופה להדפיס ולהפיץ מחזות. לא היה קיים קונספט של זכויות יוצרים

הסיפורים מנהלים דיאלוג זה גם זה, מגיבים האחד לשני, באמצעות הטכניקות בהן דה נוואר משתמשת (מסגור וריבוי מספרים). 1. אנגליה הרנסנסית בשנת 1558, בגיל 25,

הסיפור השלישי והרביעי הם במובנים מסויימים העתק של הראשון והשני, וזה דבר נוסף המאפיין קבצי נובלות – מאפיין של מעגליות וחזרתיות – חזרה על אותם

לסיכום, בפרולוג – מצד אחד שוויון בין נשים לגברים, ייצוגים של נשים מאוד חזקות אך מצד שני גם סטריאוטיפים נשיים של ימי הביניים – הנשים