בחטין קידם את כך שהמקורות של הרומן (של דוסטוייבסקי) שאובים ממסורת ספרותית שלמה שנקראת ספרות קרנבל. דון קיחוטה מייצג יותר מכל ספרות זו. הרעיון המרכזי הוא שיש זרם שלם של ספרות הצומח מתוך ריטואל הקרנבל שהיה מקובל בימי הביניים והרנסנס. זהו ריטואל בו במשך יום אחד בשנה העולם הופך להיות עולם הפוך – כולם משחקים משחק ומתחפשים, גברים לנשים ונשים לגברים, אצילים לעניים ואיכרים לאצילים. הטענה של בחטין היא שהריטואל נעלם ככל שנכנסים לעולם המודרני, אך הוא ממשיך להתקיים בספרות, ודון קיחוטה הוא דוגמא לכך. ביצירה זו, העמדת הפנים, ההתחפשות, הרמייה וההתחזות – הן לב העניין לאורך כל הזמן. דון קיחוטה מתחפש למעשה לאביר, יוצא לעולם בתחפושת. בתוך היצירה דמויות של נשים מתחפשות לגברים ולהפך. יש הדגשה של אלמנט הנזילות והזרימה.
הויכוח הוא האם ספרות זו היא חתרנית או לא, כיוון שאחת הטענות נגד הקרנבל היא שיש בו משהו חתרני (איכר המתחפש לאציל ולהפך – זה מראה כמה שהמציאות שלנו אינה טבעית, הכל הבניה, וספרות הקרנבל חושפת את ההבניה). מהצד השני יש הטוענים כי ספרות זו רק מספקת פורקן למתחים קיימים, היא מאפשרת לשבור את הגבולות לזמן מסויים ולאחר מכן המצב חוזר לקדמותו כי אי אפשר אחרת.
דון קיחוטה, עם סיכום הספרות שקדמה לו גם מהווה דוגמה מרכזית לספרות קרנבל שלטענת בחטין רואים בו את המקורות של הרומן כפי שהתפתח מאוחר יותר.
ספרד: תקופת הכתיבה של דון קיחוטה היא השנה 1605. ראשית המאה ה-17 היא תור הזהב של ספרד, היא מגיעה לשיא העוצמה הפוליטית שלה ולשיא הפריחה היצירתית. הנסיבות חוזרות אל אותה שנה שכבר הוזכרה – 1492 – השנה הרת הגורל בה קולומבוס, בחסות ספינה ספרדית, מגיע אל אמריקה ובנוסף הסתיים תהליך האיחוד של ספרד (הממלכה הדרומית נשלטה ע"י המוסלמים והצפונית ע"י הנוצרית, ובנוסף התרבות היהודית הייתה משמעותית בספרד). יש שילוב ופריחה של 3 התרבויות במאה ה-12-13. במקביל לגילוי אמריקה, ספרד הופכת לממלכת נוצרית, והיא הופכת למעצמה באירופה עד ראשית המאה ה-17. אל תוך עולם זו הגיעה סרוונטס ובתוכו הוא פועל.
3. סרוונטס
נולד ב-1547 בעיירה קטנה לא רחוקה ממדריד בירת ספרד, למשפחת אצולה נמוכה, כלומר אין לה הרבה אמצעים (בהקשר זה – התקופה היא תקופת דעיכה של האצולה). הוא התגייס לצבא הספרדי, שירת בו 6 שנים אשר במהלכן נפל בשבי של פיראטים אלג'יראים ומשפחתו פדתה אותו באמצעות כופר. השהות בשבי תרמה להכרות של סרוונטס עם התרבות הערבית של צפון אפריקה של זמנו. אלמנטים אלו יקבלו ביטוי מרכזי בדון קיחוטה מאוחר יותר (אינטראקציה של הנצרות עם העולם הערבי של צפון אפריקה, אלמנט מרכזי ביצירה). לאחר שירותו הצבאי הוא חוזר אל מדריד ומתחיל בקריירה ספרותית. הוא מפרסם יצירה אשר מתכתבת עם הנובלות של בוקאצ'ו, אשר נוחלת כישלון חרוץ (לצד מחזות נוספים שכתב). הוא עבר לעבוד בתור גובה מסים והוא נשלח לכלא הספרדי בו בילה 3 שנים. על פי הסברה שם הוא כותב את הכרך הראשון של דון קיחוטה. בתוך זמן קצר כרך זה הפך לרב מכר באירופה. הוא תורגם במהרה יחסית למרבית השפות האירופאיות. עשר שנים לאחר מכן, 1615, סרוונטס פרסם את הכרך השני של דון קיחוטה. סופר עלום שם פרסם את הכרך השני הלא רשמי של דון קיחוטה וסרוונטס כעס מאוד על כך. בכרך השני הדמויות עצמן לועגות לסיפורי ההמשך המפוברקים על דון קיחוטה. משחק זה של סרוונטס עםספרות ומציאות מקבל כאן ביטוי. בתחילת הכרך השני, דמות של סטודנט מגיעה לבקר את דון קיחוטה וסנצ'ו ואומר להם שקרא את הכרך הראשון וכ"כ התרשם והוא בא לפגוש את האליל הספרותי שלו. אם הכרך הראשון מתחיל עם כך שדון קיחוטה מחקה את הגיבורים הספרותיים שגדל עליהם, בכרך השני הוא עצמו הופך לגיבור ספרותי שאנשים מחקים אותו. שוב הקשר בין ספרות למציאות מקבל כאן ביטוי נוסף. שנה לאחר פרסום הספר השני, סרוונטס מת (על אף ההצלחה מת די חסר כל) ודון קיחוטה הפכה לאחת היצירות המשפיעות ביותר של ספרות המערב.
תמצית הסיפור:
העלילה מתחילה בכך שאציל מזדקן, אלונזו קיחנו, מסתגר באחוזתו ומבלה את כל זמנו בקריאת ספרות האבירים (רומנסות האבירים של ימי הביניים). יש בכך הקבלה מהותית למונטיין, אציל המסתגר בקריאה. הקריאה וחוסר השינה משבשות את דעתו, הוא מחליט שהכל אמת וכי עליו מוטלת האחריות לצאת ולחדש את האבירות הנודדות, להגן על המסכנים והאלמנות, זה ייעודו. הוא מכין שריון וקסדה מפוקפקים, לוקח את סוסו הכחוש ויוצא אל הדרך. הוא יוצא אל המציאות אך רואה רק את הספרים. הוא מגיע אל פונדק ישן ומוזנח וחושב שהגיע אל טירה מפוארת. הוא רוצה שבעל הפונדק יכתירו לאביר (כמו הטקס בו בעל אחוזה מכתיר אביר). הוא רואה מספר יצאניות עומדות בכניסה לפונדק ופונה אליהן בלשון מליצית, מפאר אותן על כמה מכובדות הן. כולם משתעשעים מדון קיחוטה והטירוף שלו. בלילה אחד הסייסים מסתער על הנשק שלו והוא הורג אותו. בעל הפונדק מבין שהוא מסוכן ושולח אותו לדרכו. הוא פוגש בחבורת סוחרים, מתפאר על אהובתו היפה דולצינאה, הוא נכנס לדו קרב עם אחד הסוחרים על היופי של נשותיהן. הוא בורח משם. לוקח את סאנצ'ו פנ'צה, איכר אשר בתחילה מאמין בתמימות לכל הסיפורים מסמרי השיער של דון קיחוטה. עלילת תחנות רוח: דון קיחוטה בטוח שהוא כישף את הענקים והפך אותם לטחנות רוח. דמויות המשנה מהכפר של דון קיחוטה מתכננים מזימה שבעזרתה יוכלו להחזירו הביתה. הכרך הראשון מסתיים בכך שדון קיחוטה חוזר הביתה מוכה וחבול. הכרך השני מתחיל בתכנון מסע נוסף. בתחילתו – סצנה ידועה – המפגש הראשון של דון קיחוטה עם דולצינאה.