מוכרז ע"י פילוסטרופו כהמוצלח ביותר.
- פמפיניאה מספרת וכמעט מורדת בנושא של סיפור עצוב: מבקרת את צביעותם של אנשי הדת. קובעים מה יהיה מקומו של המת בגן עדן לפי הכסף שהוא נותן. הרטו דלה מאסה היה רשע שעבר לגור בפירנצה. העמיד פני צדיק והצטרף למנזר הפרנציסקיאנים וקרא לעצמו אלברטו. הגבירה ליזטה הטפשה מספרת לו שהיא ככ יפה שהיא לא יכולה לתת את יופיה לסתם גבר ולכן אין לה מאהב. הוא גער ושלח אותה לדרכה. למחרת התנצל בפניה וסיפר שהמלאך גבריאל היכה אותו בלילה על שדיבר אליה לא יפה והכריח אותו להתנצל. סיפר שהמלאך רוצה לבוא אליה בלילה אבל מפחד להבהיל אותה והיא נעתרה לו. ביקש שתרשה שהמלאך יקח את גופו וכך נשמתו תשהה בגן עדן בזמן שהמלאך איתה. הסתומה הסכימה. יום אחד היא התפארה ביופיה ובמלאך באוזני שכנתה והיא סיפרה לכולם. גיסיה של ליזטה החליטו לבדוק אם המלאך יכול לעוף. כשבאו ברח אלברטו מהחלון לתעלה והתחבא אצל איש טוב. כשגילה האיש מי הוא סיכמו שלא יגלה כלום אם יקבל 50 דוקאטים. כדי שיוכל ללכת הציע לחפש אותו לפרא אדם- מרח אותו בדבש והדביק עליו פלומה, שם מסיכה ונתן לו מקל וכלבים. אז הודיע לכולם שהמלאך גבריאל מגיע לכיכר. הסיר לו את המסיכה וגילה לכולם מיהו. הנזירים לקחו אותו וכלאו אותו שם מת.
- לאורטה מספרת: הזעם הופך לחסר רסן בעיקר אצל נשים והורס. 3 בחורים אוהבים 3 אחיות (תאומות ואחותן הצעירה) ובורחים איתן לכרתים עם העושר של אביהם. הבחורה הורגת את אהובה שהשתעמם והתאהב בגלל קנאה וכדי להציל אותה האחות השניה שוכבת עם מושל כרתים. המאהב שלה רוצח אותה ובורח עם הבכורה. מאשימים את האחות והמאהב הצעירים ברצח והם מודים באשמה. כדי שלא יהרגו אותם הם משחדים את השומרים שישחררו אותם, בורחים לרודוס ומתים עניים.
- אליסה מספרת- ג'רבינו מפר את ההבטחה של סבא שלו המלך גואליילמו ותוקף את הספינה של מלך תוניס כדי לקחת לו את אחת הבנות שלו. אנשי הספינה הורגים את הנערה וג'רבינו הורג את כולם. בסוף ראשו נערף.
- פילומנה מספרת: האחים של ליזבטה מגלים שהיא ולורנזו נאהבים והורגים אותו. הוא מגלה לה בחלום את מקום קבורתו והיא כורתת את ראשו ובוכה עליו. לבסוף קוברת אותו בעציץ ריחן ומטפחת אותו באובססיה. האחים מגלים מה יש בעציץ ולוקחים אותו ממנה ועוברים לגור בעיר אחרת. היא מתה מצער. *בוכה ושוטפת את הראש בדנעוציה ומנשקת אותו אלף נשיקות כמו שעשתה עם הלב בסיפור 1. חיבור לסיפור 4 דרך מסינה.
- פאנפילו מספר: אנדריאולה אוהבת את גבריוטו- *"אדם ממוצא נחות אך אציל בהליכותיו" כמו גואיסקרדו בסיפור 1 . מתחתנים בסתר. מספרת לו חלום שחלמה שמטיילת איתו בגן ומשהו אפל חוטף אותו לבטן האדמה. כשהוא מספר לה את החלום שלו- הוא ביער וצד עופרה יפה. כלב ציד שחור תופס אותו בחזה עד הלב וגרר אותו- מת ממורסה שהתפוצצה ליד ליבו. היא מביאה את גופתו לביתו והשוטרים אוסרים אותה. מספרת מה קרה. מושל העיר מנסה לאנוס אותה אך מתנגדת לו. אביה שומע משחרר אותה והיא הופכת לנזירה.* חיבור לסיפור הקודם דרך החלום בו גילה לה איפה הוא קבור. גם מושל כרתים שאונס כמו בסיפור 3. פילוסטרופו לא אוהב . העמדה השיפוטית שלו אולי משפיעה על איך שאחרים מספרים.
- אמיליה מספרת: סימונה אוהבת את פסקואינו והם מבלם יחד בבוסטן. נאהבים ממעמד נמוךהוא משפשף את שינייו בעלה מרווה ומת. . כשסימונה רוצה להצדיק את עצמה מול השופט משפשפת את אותו העלה ומתה גם. השופט ציווה להסיר את השיח הרעיל ומתחתיו גילו קרפדה שנשימתה הרעילה את השיח. שרפו אותה יחד עם השיח. מוות מגוחך שמעלה חיוך. העשיר לא מרגיש הזדהות עם הנאהבים. *חיבור לסיפור הקודם דרך שני הגברים שמתים בגינה.
- נייפילה מספרת: סלבטורה וג'נרמו- חולי אהבה מפירנצה. הילד נשלח לפריז כדי לקבל השכלה בתקווה שישכח את הנערה .כשהוא חוזר לפירנצה הוא מגלה שהיא כבר התחתנה ובא להתחנן על אהבתו באמצע הלילה. היא מסרבת והוא מבקש להתחמם לצידה במיטה. היא מסכימה והוא מת במיטתה. בעלה מביא את גופתו לביתו ומציע שיבואו ללוויה לשמוע אם חושדים בהם. היא רואה את פני המת, נזכרת באהבתה ומתה גם כן. קוברים אותם יחד.
- הסיפור של פילוסטרופו: 2 אבירים בשם גואילליילנמו. אחד מהם התאהב באישתו של השני וגם היא התאהבה בו. בעלה גילה והזמין את חברו לארוחה, ארב לו והרג אותו. הוא כרת את ליבו וציווה על הטבח לבשל אותו היטב. היא אכלה הכל והוא סיפר לה מה אכלה. היא אמרה שלא תוסיף על זה עוד תבשיל וקפצה מהחלון. הבעל ברח והם נקברו יחד בכנסייה.* האחרון שמדבר על אהבה לא מוצלחת.
- דיוניאו מספר: אישתו של רופא חושבת שהמאהב שלה מסומם ולכן שמה אותו בתיבה. 2 מלווים בריבית לוקחים איתם את התיבה והאיש מתעורר בביתם וחושבים שהוא גנב. המשרתת של האישה מספרת לבעל שהיא זו שהכניסה אותו לתיבה ומבקשת להציל אותו. היא שוכבת עם השופט כדי לשכנע אותו בטובתו. האיש ניצל והמלווים בריבית מקבלים קנס על גניבת התיבה. (דיונאו- ששמו מזכיר את דיוניסוס- אל היין ואל התיאטרון שהסיפורים שלו עליזים יותר)