בהיסטוריית המערב, מקובל להתחיל מהמאה ה-7/8 לפנה"ס. מבחינת ספרות המערב, בתקופה זו מועלות על הכתב שתי היצירות החשובות של יוון הקלאסית – האליאדה והאודיסאה, המיוחסות למשורר שנקרא הומרוס. במקביל, מועלים על הכתב סיפורי התנ"ך. שתי מסורות אלו הן החשובות ביותר בהשפעה על תרבות המערב.
המאה ה-5 לפנה"ס – תקופת הפריחה של הדמוקרטיה באתונה. החשוב לענייננו – ראשית הפילוסופיה המערבית – אריסטו, סוקרטס ואפלטון, וכן הקורפוס של הטרגדיות של יוון הקלאסית (מהמחברים – סופוקלס -"אדיפוס" וכו').
המאה ה-4לפנה"ס, מבחינה פוליטית מתחילים מסעי הכיבוש של אלכסנדר מוקדון, אשר חשובים לעניינינו כיוון שמוקדון מביא את התרבות היוונית אל אגן הים התיכון ומתחילה התקופה ההלניסטית. במקביל לתקופה ההלניסטית ולכיבושי מוקדון עולה בהדרגה מעצמה נוספת באגן הים התיכון – רומא. זו משתלטת בהדרגה על איטליה ולאחר מכן על איזור אגן הים התיכון, ובמאה ה-2 לפנה"ס היא משתלטת גם על צפון אפריקה ובכך הופכת להיות האימפריה המרכזית של אגן הים התיכון. תוך השתלטות זו היא מנכסת לעצמה את התרבות היוונית וההלניסטית ורואה בעצמה היורשת שלה.
במאה ה-1 לפנה"ס, רומא אשר צמחה כרפובליקה, כעת הופכת לקיסרות, ראשית עם יוליוס קיסר ולאחר מכן עם אחיינו ויורשו – אוגוסטוס. שנות שלטונו של אוגוסטוס הן שנות הפריחה הגדולה של הספרות הלטינית והרומית. זהו תור הזהב של הספרות הרומית. אוגוסטוס היה פטרון נלהב של שירה וספרות וטיפח את משוררי רומא. המשורר הגדול ביותר היה ורגיליוס – מחבר ה"איניאס".
בשנה 0 – הולדת ישו, מתחילה הספירה הנוצרית.
הנצרות הופכת להיות דת קטנה ונרדפת.
בשנה 313, שהיא שנת המפנה, הקיסר קונסטנטינוס מחליט להמיר את דתו לנצרות ולהפכה לדת הרשמית של האימפריה הרומית. בשנה זו מתחיל תהליך הקריסה של האימפריה, חדירה של שבטים גרמאניים מצפון וממזרח וקריסה זו מגיעה לשיאה במאה ה-5 לספירה.
המאה ה-5 – ימי הביניים. כאשר האימפריה קורסת, התרבות היוונית הרומית במידה רבה חווה סטגנציה. מהעולם היווני הרומי שרדו יצירות שהועתקו ע"י נזירים, אך זוהי הייתה תקופה של דעיכה תרבותית וספרותית, עם ניסיונות של פריחה מחדש סביב המאה ה-12.
המאה ה-14 – הרנסאנס – לידה/תחיה מחדש. הלידה מחדש היא של התרבות הקלאסית, של יוון ורומא. פטררקה רואה עצמו כבעל משימה היסטורית לחדש את התרבות הקלאסית. הוא במידה רבה טבע את המונח – עידן החושך. הרנסאנס משויך להומניזם, כאשר הכוונה היא בראש ובראשונה הרצון לחזור אל התרבות הקלאסית של יוון ורומא. מקור השם הומניזם – מהמילה הלטינית הומניטס – humanitas – אדם בן תרבות הוא אדם שלמד את המקצועות הקשורים למדעי האדם, מה שכיום נקרא בפינו – מדעי הרוח. אלו הדברים אשר על אדם בן תרבות לדעת, וזו המשמעות של ההומניזם של הרנסאנס, הרצון להחיות את התרבות הקלאסית בהקשר זה.
ישנה לא מעט ביקורת, ומבקרים רבים טוענים כי רעיון ימי הביניים עוצב ע"י אנשים כגון פטררקה מתוך אינטרסים מסויימים וכי אנו אימצנו רעיון זה, אך אם נתבונן על אלף השנים מקונסטנטינוס עד המאה ה-14 – קרו לא מעט דברים חשובים. טוענים כי המאה ה-13 היא אחת החשובות בפילוסופיה של המערב עם יצירות בעלות השפעה רבה אשר נכתבו בתקופה זו.
התקופות הבאות:
העת החדשה: המאה ה-18 – עידן הנאורות -> המאה ה-19 – רומנטיקה -> מודרנה.
העפלה על הר ונטו (פטררקה) והוידויים (אוגוסטינוס)
הטקסט של פטררקה הוא דוגמא לטקסט אוטוביוגרפי מהתקופה, והוא מתכתב התכתבות עמוקה עם הוידויים של אוגוסטינוס, אשר נכתב כמעט אלף שנים קודם לכן. על מנת להבין מה פטררקה עושה במכתב שלו יש תחילה להבין את אוגוסטינוס.