- משנות התשעים ועד היום מספר הסנקציות שמדינות יישמו גבוה יותר ממספרן בכל תשעים השנים הראשונות של המאה העשרים (באותה תקופה סנקציות בודדות, 2-3, לדוג' על דרום אפריקה).
- מספר הסנקציות שהוטלו במסגרת מועצת הביטחון של האו"ם עלה משמעותית לאחר סיומה של המלחמה הקרה, כי היה חלון הזדמנויות קטן שבו לא היה את העניין של הוטו של בריה"מ\ארה"ב.
- מרבית הסנקציות אינן מיושמות במסגרת מועצת הביטחון של האו"ם, אלא כיוזמה חד צדדית של מדינות או קבוצות מדינות. לדוג', רוב הסנקציות שהוטלו על איראן הובלו ע"י ארה"ב\האיחוד האירופאי.
- המטרות שבגינן מדינות מיישמות סנקציות הן מגוונות, ואינן נוגעות תמיד לסוגיות מובהקות של ביטחון לאומי. לדוג', יש סנקציות בנושא הפרת זכויות אדם, הפרת איכות הסביבה, ועוד.
- עד שנת 1991 בקושי היה שימוש בסנקציות והזינוק היה משמעותי בשנים 1991-2000, בעיקר בגלל עיראק.
מוקדי הוויכוח העיקריים:
- החלוקה הפרדיגמאטית המוכרת של דיסציפלינת היחסים הבינלאומיים – כפי שהיא משתקפת בוויכוח באשר לקשר בין תלות גומלין לשלום (=האם כלכלה יכולה להשפיע על יחסים בין מדינות) באה לידי ביטוי גם בוויכוח ביחס למידת יעילותה של מדינאות כלכלית. כלומר, יש גם פה וויכוח האם סנקציות יכולות להשפיע על פעולת מדינה ועל פוליטיקה גבוהה.
- ישנו ויכוח אמפירי באשר למידת ההצלחה של סנקציות להשפיע על היחסים בין המדינות. הוויכוח האמפירי מעמיד כמשתנה תלוי את מידת ההצלחה של סנקציות- האם המדינה שינתה את המדיניות שלה או לא.
- ויכוחים באשר לתנאים שמעלים את הסבירות שסנקציות יצליחו או יכשלו.
- קיים ויכוח שיורד לרמת המיקרו ובוחן אילו צעדים ספציפיים יש לנקוט על מנת להגביר את הסבירות להצלחה של הסנקציה.
- חשוב לזכור, כי גם מי שאינו מאמין ביעילות של הסנקציות מכיר בנזק הפוטנציאלי שהן יכולות להסב לכלכלה של מדינת היעד. כלומר, גם מי שחושב שסנקציות לא ישנו את המדיניות של המדינה, מאמין שסנקציות יגרמו לנזק לכלכלה של המדינה.
- לדוג' בדיון על ה-BDS אנשים לקחו מאמרים שאומרים שסנקציות זה כלי לא יעיל, ומשם הסיקו שהסנקציות לא יפגעו כלכלית בישראל, אבל זה לא הכוונה- הכוונה בכך שסנקציות לא יעילות היא שהן לא בהכרח יגרמו לישראל לשנות את המדיניות שלה.
- לדוג' בדרום אפריקה מי שלא מאמין שהסנקציות הן שביטלו את מדיניות האפרטהייד טוען שמה שגרם לחברות לעזוב את דרום אפריקה היה בגלל חוסר היציבות של הכלכלה והשסע, אבל במקרה של דרום אפריקה ספציפית רוב החוקרים מאמינים שהסנקציות כן השפיעו.
ויכוח אמפירי:
- יש מכון שבודק אחת לכמה שנים את הסנקציות שהוטלו ומנסה להגיד כמה אחוזי הצלחה יש לסנקציות. Hufbauer et al הראו כי ב-34% מהמקרים שבהם ארה"ב השתמשה בסנקציות, היא הצליחה להוביל לשינוי מדיניות כלשהוא (בהתאם לדרישותיה) באמצעות סנקציות כלכליות.
- Robert Pape (חוקר כלכלי) טוען כי ארה"ב הצליחה להוביל שינוי מדיניות רק ב-5% מהמקרים שבהם היא הובילה מערכת סנקציות.
- איך יודעים ששינוי המדיניות נבע מהסנקציות? האם לוב שינתה את מדיניותה בנוגע לפרויקט הגרעין שלה בעקבות הסנקציות שהטילה עליה ארה"ב החל משנות ה-80, או שמא עקב הפלישה האמריקאית לעיראק?
- "הטיית בחירה" מסבירה את הרקורד הבעייתי של יעילות הסנקציות – יש חוקרים שאומרים שניכר כי לסנקציות אין שיעור הצלחה גבוה (כ-30% במקרה האופטימי), לכן יש במחקר הטיית בחירה- ברגע שמדינה A מחליטה להטיל סנקציות על מדינה B זה אומר שהאיומים שלה לפני הסנקציות לא עבדו, אבל אם נבדוק לעומת זאת מתי היה שינוי מדיניות כשמדינות רק איימו בהטלת סנקציות- נראה שההצלחה גבוהה יותר – כלומר איום בסנקציות הוא גם יעיל, מדינה לרוב תתקפל כבר בשלב האיום בסנקציות, ואם אותה מדינה לא התקפלה זה כנראה עקב ויכוח משמעותי, ולכן עדיף לבדוק גם מקרים של רק איום בסנקציות וגם הטלה של סנקציות.
- לאיום בסנקציות סיכויי הצלחה גבוהים יותר מעצם השימוש בהם.