ניתן לראות לגבי התוצר של ארה"ב החל משנת 1929 שהוא עולה באופן קבוע לאורך זמן (וגם אם ננטרל את הגידול באוכלוסיה) – זו תופעת הצמיחה שהיא רלוונטית לכל המשקים בעולם. התופעה השניה שניתן לראות היא שלא מדובר בקו חלק, יש תנודות סביב המגמה –ואלו הם מחזורי העסקים. יחסית למגמה התנודות נדמות קטנות ולא משמעותיות. המדיניות המוניטרית עוסקת במחזורי העסקים למעשה ולא בצמיחה עצמה. זוהי תופעה שחוזרת על עצמה ולכן "מחזור".
ההיסטוריה הכלכלית של ארה"ב
ב-1929 ניתן לראות שהיתה ירידה משמעותית מאוד בתוצר – "השפל הגדול". עולה השאלה האם הממשלה יכולה להתמודד עם השפל במחזור העסקים? עד לאותה השנה התשובה היתה שהממשלה לא יכולה להתערב או לשפר את המצב ושבטווח הארוך השוק יתקן את עצמו. אולם, בעקבות המשבר הכלכלן קיינס טען שהממשלה כן יכולה להשפיע – להגדיל את הביקושים או להקטין את הגרעון כדי למתן את המשבר, יש מקום למדיניות פיסקלית אנטי-מחזורית.
ואכן, לראשונה בהיסטוריה של ארה"ב התחילה מדיניות פיסקלית אנטי-מחזורית (ה-new deal), הממשלה התחילה להוציא יותר כסף כדי להתניע מחדש את הכלכלה. חשוב לזכור שמדובר בחריגה משמעותית מהתפיסה הכלכלית של ארה"ב עד לאותו הזמן. ואכן, הניו דיל עבד והצליח להוציא את ארה"ב מהמיתון, אולם הוא לא הצליח להתגבר על השפל לחלוטין ומה ש"הציל" את הכלכלה האמריקאית היה מלחמת העולם השניה (באותה התקופה חצי מהתוצר של ארה"ב היה קשור במלחמה). לאחר המלחמה קיימת שוב נפילה בתוצר משום שיש להסב את הכלכלה מעידן של מלחמה לעידן של שלום.
חשוב לשים לב שכשאר התוצר קבוע ולא גדל, אז התוצר לנפש קטן, כלמר המשכורות יורדות. כך בשנת 73' ניתן לראות מיתון וכן בשנת 79' יש משבר בגלל המהפכה באיראן (משבר נפט). זוהי תקופה של סטגפלציה– קיפאון אינפלציוני. המשבר הזה גם מוביל להתפתחות תיאורטית בתחום הכלכלה העוסקות בתנודות מצד ההיצע שיכולות להוביל למיתון (בניגוד לזעזועי ביקוש שקיינס התייחס אליהם) – תיאוריות מחזורי העסקים הריאליים. מחזורים ריאליים (בניגוד לנומינליים) שאינם נובעים מתופעות פיננסיות כמו ריבית או אינפלציה, אלא בגלל זעזוע אמיתי כמו שינוי במחירי הנפט או שיפור טכנולוגי).
החל מתחילת שנות השמונים ועד לשנות התשעים יש צמיחה די קבועה, ואז בתחילת שנות התשעים יש מיתון יחסית קצר – שהוביל להחלפתו של בוש בקלינטון. עד לשנות ה-2000 יש צמיחה קבועה וחלקה, בלי מיתון ובלי מחזורי עסקים. עידן זה הוביל לתהייה האם מדובר ב-new economy? האם למדנו איך להמלט ממחזורי העסקים וממיתונים? אלן גרינשפן, הנגיד באותם השנים, הופך להיות כוכב נערץ. עם זאת, בשנת 2000 מתחיל מיתון בעקבות פיצוץ בועת הדוט.קום, המשק האמריקאי נכנס להאטה קטנה (בישראל המשק נכנס להאטה גדולה). הבנק המרכזי מגיב בהפחתת ריבית חדה והוא די מצליח לשחזר את הצמיחה המהירה והחלקה שלפני כן – מה שמעלה את הנגיד לדרגה של סופרסטאר… עולה השאלה אם הריבית הנמוכה היא שהובילה למשבר הגדול של 2008? הדעות חלוקות.
ב-2007 מתחיל המשבר שנקרא בהתחלה משבר הסאב פריים וב-2008 הוא הופך למשבר הכי גדול בכלכלה מאז 1929. העולם וקובעי המדיניות נכנסו לפאניקה בגלל הטראומה של 1929. לכן, נקטו במדיניות כלכלית מרחיבה בעצמה חריפה בהרבה אפילו ממה שנראה בשנת 1929. אין זה מקרי שמי שהחליף את גרינשפן הוא פרופ' שההתמחות שלו היא בשפל הגדול. ואכן, השפל שהתרחש בשנת 2008 היה קטן בהרבה כנראה מכמה שהוא היה יכול להיות גרוע אם לא היו נוקטים בעל האמצעים החריגים שננקטו –unconventional monetary policy (ולכן הוא מכונה המיתון הגדול ולא השפל הגדול כמו ב-29').