- היעדר ביקוש מצרפי עולמי– חוקרים קיינסיאנים אומרים שברמה העולמית לא היה לנו ביקוש מספיק גבוה למוצרים, לא הפנו את ההלוואות למשהו תכליתי ולמוצרים. בעידן הגלובלי, ברגע שהמודל הקיינסיאני ירד מגדלותו לא היה מי שישקנה את המוצרים, לא היה ביקוש עולמי, וכדי לעודד ביקוש עולמי צריך לנקוט בכל מיני צעדים פנים-מדיניים. ברמה העולמית אין מספיק אנשים שיש להם מספיק כסף לקנות מוצרים אמריקאים לדוג'.
- אשליות לגבי האפשרות ל-Decoupling–היתה אשליה שגם אם יש משבר ומיתון בארה"ב, אפשר עדין לפצות על אותו מיתון במדינות אחרות. היו אשליות לגבי האפשרות של מיתון בארה"ב וצמיחה בשאר העולם שתפצה על המיתון בארה"ב- כל עוד סין והודו יצמחו הן יהיו המנוע הכלכלי שיאפשר את הצמיחה הכלכלית העולמית שתפצה על קריסה של ארה"ב.
- בגלל הגלובליזציה זה הוא משבר גלובאלי– יש טענה שמאשימה את הגלובליזציה- המשבר נוצר בגלל הגלובליזציה, ולכן גלי ההדף שלו הם גם גלובליים ופוגעים בכולם. אפילו אם מדינה אחת מתנהלת בצורה טובה היא תפגע מהמשבר כי ארה"ב לא התנהלה בצורה אחראית.
הטיפול במשבר- העולם בעידן גלובלי יודע לשתף פעולה, או העולם בעידן גלובלי גורם למדינות להתנגח יותר.
שיתוף פעולה בינלאומי בצלו של המשבר הפיננסי
חזרה – מדוע הגלובליזציה אשמה:
- הגלובליזציה אחראית לירידת השכר הריאלי – התקווה שהשכר הריאלי יעלה בעקבות הגלובליזציה לא התממשה. יש חוקרים שטוענים שבגלל שהשכר הריאלי לא עלה התקיימה אותה בועה פיננסית. כל אותן הלוואות לא אחראיות הן תוצר לוואי שצף על פני השטח, אבל כדי לממן את הצמיחה צריך עלייה בשכר הריאלי, דבר שלא קרה. הטענה של החוקרים הקיינסיאנים היא שלא היתה עלייה בשכר הריאלי כי מי שנפלט מתעשיית צווארון כחול לא באמת נקלט בתעשיית שירותים ברמה מספקת. לטענתם זה לא שהאבטלה היתה גבוהה, אלא אותם עובדים שנפלטו מעבודות קודמות נקלטו במשרות שלא העניקו להן שכר גדול יותר בצורה משמעותית כפי שקיוו. זה תלוי בהגדרה של צל מוצרי צריכה בסיסיים- אם הוא כולל דיור אז מחירי הדיור זינקו.
- הגלובליזציה אפשרה את אספקת הכסף הזול – בגלל תנועות ההון החופשיות הגיע הרבה הון לארה"ב והריבית ירדה שם. נכנס הרבה כסף מהעולם לארה"ב, וזה הוריד את הריבית. כשהריבית נמוכה צריך למצוא תשואות.
- נוצר סחר לא מאוזן – כניסת הכסף הרב לארה"ב התאפשרה בגלל שהגלובליזציה יצרה סחר לא מאוזן- מדינות בגירעון כרוני ומדינות בעודף כרוני. אותן מדינות צריכות לחשוב איך להשקיע את הכסף, ואחת הדרכים המועדפות לפני 2008 היתה להכניס את הכסף לארה"ב ע"י קנייה של אגרות חוב אמריקאיות.
- היעדר ביקוש מצרפי עולמי.
- אשליות לגבי האפשרות ל-Decoupling– היתה תחושה שגם אם ארה"ב לא תצמח סין והודו יצמחו ויפצו על היעדר הצמיחה של ארה"ב.
- בגלל הגלובליזציה זה הוא משבר גלובאלי – טענה שגורסת שאם לא היה קשר בין כל העולם, קשרי סחר והעברת הון, לא היה נוצר משבר כזה חזק שמשפיע על כל מדינות העולם.
אחרי המשבר החל דיון בין תאורטיקנים של יחסים בינלאומיים, שדנו בשאלה עד כמה המשבר תומך בתאוריות על הגלובליזציה. מצד אחד יש תאורטיקנים שטוענים שהגלובליזציה יצרה את המשבר, וגרמה לגדילה במתח במערכת הבינ"ל- לכן כל התאוריות לא נכונות כי הן לא לקחו בחשבון את המשבר הפיננסי. מצד שני, יש חוקרים שטוענים שהיה משבר, המשבר היה עמוק, ולמרות זאת לא ראינו התנגשות משמעותית בין המעצמות, והיתה התמודדות יפה עם המשבר. אותה התמודדות חייבה שיתוף פעולה בינ"ל, ולכן המשבר הוא דווקא העדות הטובה ביותר לכך שבעידן גלובלי דווקא מדינות כן משתפות פעולה.
הבחינה היא לא רק נתונים של תקיפות ומלחמות, אלא גם על תהליכים- ניתן לבחון את מידת שיתוף הפעולה אחרי המשבר ולבחון אותה כמידה גבוהה, וניתן לטעון שהיא מידה נמוכה.
- “In 1929 the British couldn’t and the United States wouldn’t. When every country turned to protect its national private interest, the world public interest went down the drain, and with it the private interests of all.”– ציטוט מפורסם של כלכלן שאומר שבמשבר של שנות ה-30 הבריטים והאמריקאים לא יכלו למנוע את המשבר, ובגלל זה העולם גלש לפרוטקציוניזם שגרם לגדילה של המשבר. בגלל שמדינות בלמו את הסחר העולמי בשנות ה-30 עם פרוץ המשבר נוצר משבר חמור יותר, קריסה של יותר כלכלות ועלייה של פשיזם ומלחמות עולם.
- הוויכוח הוא לגבי מידת שיתוף הפעולה הבינלאומי לאחר המשבר של 2008.
- ישנם מאמרים שמדגישים את ההתגייסות העולמית המידית להתמודד עם המשבר.
- חלק נכבד מהמאמרים שנכתבו מאוחר יותר, בשנים האחרונות, מציגים תחזיות יותר פסימיות לגבי מידת שיתוף הפעולה.