חלוקה לספרים ולא לשירים

• חלוקה לספרים ולא לשירים – קריאה היא לאינטלקטואלים ושירה להמון.
• וירגיליוס פילוסוף יותר מאיש דת– הרומאים קוראים את אלי היוונים כמובילי גורל- לעומת התפיסה הסטואית שבה כוחו של יופיטר= רצון הגורל. יופיטר התגלמות הגורל לעומת יתר האלים המגוחכים.
• וירגיליוס לא מאמין באלים אבל עם הרבה אמונות תפלות. במאה הראשונה לפנהס האמונה באלים פוחתת ואוגוסטוס מבקש מהורציוס לחזק את התפיסות הדתיות- לטינוס מקבל אישור להשיר את ביתו לזר מאביו האלוהי פונוס.
• האלים התגלויות אומנותיות– רואים את העולם דרך עיניה של יונו- לא כזו גדולה מהחיים. הדבר היהחיד שהופך אותה לאלה הוא היכולת לעוף. בקשר עם כל הציורים האומנותיים שלה- לעומת האודיסאה שבה אתנה מעוררת כבוד.
• הספקולציות המוגזמות של יונו מתפרשים כתיאטרון בובות. מגוחך.
• נכתבת בהוראתו של אוגוסטוס- קיסר רומא ב31 לפני הספירה. ולכן יש הרבה פוליטיקה. אוגוסטוס רצה לחנך את הרומאים כי הרגו אחד את השני כל הזמן. במטרה להפסיק את המלחמות ולהביא שלום ולאחד את איטליה.
• לטינוס מקבל צו מלחמה ומסרב לה.
• איניאס כמו מצביא רומאי– מגיע לאי ומיד בונה מחנה צבאי-רומאי.
• הקשר אמטה- טיטוס כמו הקשר יונו- יופיטר.

1. פלאים ותמורות

• אלקטרו- הדמות הראשית בספר:

1.מחרחרת ריב ע"י שתילת רעל המדון אצל אמט

2.מופיעה אצל טורנוס בחלום

3.משסעת את הכלבים של אסקניוס בצבי של טירוס

• המונותאיזם תופס את הדמויות הרעות כשדים אבל האליליות כאלים לכל דבר.
• הפולחן של בכחוס (דיוניסוס) מותר רק לנשים. העתיקים פחדו כי יש מקום לשיגעון של נשים ונתמך ע"י אל נשי- נכנסות לאקסטזה, אוכלות בשר נע ומפרקות חיות שהיו מגיעות לאזורהין. ככ שלילי שהקיסר הוציא את הטקס הזה מחוץ לחוק.
• הקיטלוג– תאור מציאות מוגזם שמעקב את העלילה ומוותר על סקרנות הקורא– מאפיין של השירה האפית

2. הקיטלוג כדרך למצות את המציאות- קיטלוג שמחולק ל13 יחד'. היחידה האחרונה היא היחידה הלוחמת קמילה שסוגרת את היצירה. יחס אלים- בניא- המחלוקות של האלים משפיעול על בני האדם.

• פה היריבות בין האלים יותר אינטלקטואלית ובעיקר בין ונוס אלת האהבה והתשוקה- ליונו אלת האהבה המשפחתית והחמה. משלימות אחת את השניה אבל גם יריבות.
• ונוס מגנה על בנה אינאס שיקים את רומא ויונו מזדהה עם דידו המלכה הפטרונית של קטרגו. יונו מביאה את דידו ואיניאס למערה אבל כך בעצם גורמת לתשוקה שבדר"כ היא נגדה. גם ונוס הולכת נגד הטבע שלה ומנסה להפריד בניהם כדי לאינאיס יגשים את גורלו.
• זיוף במשא ומתן ונוס-יונו: יונו מנסה לרמות את ונוס אבל ונוס מעמידה פנים שלא מודעת כי היא כבר יודעת שהאהבה של דידו ואינאס זמנית.
• הדו שיח האלוהי מוביל ישירות לחוסר ההבנה האנושי- איניאס לא מאמין שינשא לדידו ודידו ואה בזה שהם חשבו אישור לנישואים וכך מאשרת את הבגידה בבעלה המת.

3. הטרגדיה-

• 'אך המלכה'- מופיע 3 פעמים ומחלק לתתי מערכות:

1. הרומן בין דידו ואיניאס- בכניסה למערה כבר כתוב 'יום זה היה ראשית המוות, ראשית הרעות בו'- נבואה. התערבות של הסופר.
2. המהפך שגורם לאיניאס לברוח מקטרגו והתגובה של דידו
3. ההתאבדות של דידו על המוקד.

• לא מבנה טראגי קלאסי אבל יש אלמנטים:

1. דידו חוטאת בחטא טראגי כי חיללה את זכר בעלה כששכבה עם אינאס
2. נדחפת לחטא ע"י אחותה האוהבת חנה (דמות סטראוטיפית שמסיטה את האוהב לעשות מעשה אסור)- הכינוי הלטיני לחנה- 'המשרתת הערמומית'.
3. דידו משתגעת ומאיימת להרוג את בנו של אינאס לתת אותו לאביו לאכול
4. אלגוריה- יחס משל- נמשל

• השמועה על מעשה האהבה שלהם נמשלת למפלצת – מאפשר קריאה שכלתנית בה הדמות לא ממשית או קריאה שרואה בה יצור על טבעי ופיזי- היא הופכת לדמות שמספרת למחזר של דידו על מה שעשתה וגם מספרת בעיר שהתאבדה.

בייוולף- אפוס אנגלי סקסוני 34-43

תקציר

גרנדל המפלצת המנודה תוקפת המשתה של המלך הארותגאר והורגת מלא לוחמים דנים. הלוחמים בורחים והמפלצת נשארת לישון שם. בייוולף הצעיר נאבק בידיים חשופות פוצע אותו קשה וכורת את ידו. המפלצת בורחת ומתה באגם. למחרת משתה ניצחון. אימו של המפלצת באה והורגת לוחם דני. בייוולף עוקב אחריה לאגם וצולל אחריה. היא תוקפת אותו ולא מצליחה לחדור את השיריון. גוררת אותו לתחתית האדם עם הגופות והם נלחמים. הוא כורת את ראשה בחרב קסמים שקיבל מהלוחם אונפרת ומקבל תגמול מהמלך הארותגאר. ביוולף הופך למלך 50 שנה אחכ עבד גונב גביע מוזהב ממאורת דרקון בשבדיה. הדרקון הורס את הממלכה . בייוולף נלחם בדרקון והורג אותו אבל מת מפצעיו מאוחר יותר.