המסות של מונטיין

מונטיין היה אציל צרפתי, מיורשיו של פטררקה, אשר בגיל 40 החליט לאחר שתי קדנציות כראש עיריית בורדו לפרוש מתפקידיו הציבוריים. הוא הסתגר בספרייה שבאחוזתו והקדיש כל זמנו אל כתיבת המסות. מונטיין אומר שחבל לנו לבזבז את זמננו על קריאת הטקסט, אך אלו הפכו להיות מהחשובים בספרות המערב ומחקיו של מונטיין הם רבים (אף בכתביו של שייקספיר ניתן לזהות את השפעתו הרבה של מונטיין).

חשיבות הטקסט

כאשר קוראים את מונטיין ישנה תחושה של דיאלוג אישי ביותר. הוא יוצר דיאלוג אשר הוא חלק מהמומחיות של כתיבתו – הזמנת הקורא לדו-שיח, עם בן שיח מרתק. נדון בטכניקות הרטוריות שדרכן מונטיין יוצר דיאלוג זה עמנו, הקוראים.

מונטיין מייצג נקודת מפתח בתחום של הספקנות במחשבה המערבית. עבורו, החטא האנושי הגדול ביותר הוא המחשבה שאנו יודעים הכל ושהאמת לצדנו. עבור מונטיין, ההכרה בזה שאנו לא יודעים הכל ושהידיעה האנושית היא בהכרח מוגבלת, הבאה לידי ביטוי דרך הטקסטים, עמדה פתוחה זו היא הכרחית לקיום של שלום.

1. מונטיין – האיש

נולד ב-1533 בבורדו שבדרום צרפת (אזור הגבול עם ספרד). אמו הייתה ממוצא יהודי ממשפחת אנוסים (משפחה שהמירה את דתה לנצרות) שהגיעה אל צרפת. אביו היה ממשפחה קתולית ותיקה, משפטן במקצועו ששימש כראש העירייה של בורדו. אביו מאוד הושפע מרעיונות הומניסטים (רעיון האידאל של החזרה אל התרבות הקלאסית, בעיקר אל הלטינית הקלאסית והספרות הלטינית. אביו כה נמשך אל עולם הומניסטי זה, עד שמינה למונטיין מורה ללטינית (עניין זה גם בא לידי ביטוי במסות שלו). מונטיין הצעיר הלך בעקבות אביו, למד משפטים בקולג' המקומי ולאחר מכן ייעד עצמו לקריירה ציבורית. בהמשך (סביב גיל 30) הוא התמנה לתפקיד ראש העיר של בורדו. הוא התחתן עם יורשת עשירה מהעיר ונולדו לבני הזוג שישה ילדים אשר רק בת אחת מהם שרדה את גיל הינקות. פרט זה מסביר בין היתר את עיסוקו הבלתי פוסק בצער ונחמה במסות שלו. בגיל 38 מונטיין פרש מחייו הציבוריים והסתגר בספרייתו אשר באחוזת משפחתו, בה הקדיש זמנו לקריאה וכתיבת המסות. מה הניע החלטה זו ומסביר את הספקנות הגדולה העולה מתוך הטקסטים? ניתן להבין זאת מתוך הקונטקסט ההיסטורי:

2. ההקשר ההיסטורי – משבר המאה ה-16

המאה ה-16 – אחת המאות המהפכניות בהיסטוריה האנושית. הדבר המשמעותי הראשון שהתרחש במאה זו למעשה החל בשלהי המאה ה-15 (1492) – גילוי אמריקה. קולומבוס, איטלקי, הגיע בספינה בחסות הכתר הספרדי אל יבשת חדשה. הוא חשב כי גילה את הודו אך בפועל זו הייתה יבשת אמריקה. בעקבות גילוי אמריקה, במאה ה-16 החל מרוץ גאופוליטי בין המעצמות הגדולות של התקופה – מרוץ קולוניאלי. החל הקולוניאליזם שהיה הניסיון להשתלט על אוצרות הטבע של העולם החדש. מאבק זה בין המעצמות במובנים מסויימים נמשך עד היום. אך בנוסף לכך, התרחשה מהפכה תודעתית בעקבות גילוי זה של יבשת אמריקה.

מפת העולם, עד גילוי אמריקה, נראתה כך שכדור הארץ הוא עגול ומחולק ל-3 יבשות – בדרום אפריקה, אסיה מימין, אירופה משמאל ובמרכז – ירושלים. מסביב ים, למטה הגיהינום ולמעלה גן העדן. עם גילוי אמריקה, כל תמונת העולם הזו נשברת. מה שמשמעותי בגילוי זה הוא שכל הסמכויות הגדולות של הידע והאמונה – כתבי הקודש מצד אחד והכתבים הקלאסיים של אריסטו ואפלטון מצד שני – לאף אחד לא היה מושג שעולם שלם של אנשים קיים שם, שישו אפילו לא ידע מהם. נוצר כתוצאה מכך משבר תודעתי גדול מאוד, משבר סמכות – כלומר מבחינת המשמעות כלפי אריסטו ואפלטון וכו'.

ההתפתחות השניה של המאה ה-16 היא המהפכה המדעית, אשר בעזרת תצפיות חדשות מגיעים למסקנה שהרעיון שכדור הארץ נמצא במרכז והשמש ושאר כוכבי הלכת מסתובבים סביבו מאבד מתוקפו. קופרניקוס וגלילאו טוענים כי זהו לא המצב – השמש נמצאת במרכז וכדור הארץ הוא אחד מכוכבי הלכת הסובבים את השמש. בנוסף, מתחילה להשתרש ההבנה שהיקום הוא אינסופי ונטול גבולות, בו כדור הארץ הוא רק חלקיק קטן.