אוגוסטינוס נולד ב-354 בעיר תגאסטה בצפון אפריקה, אז פרובינציה רומית (כיום חלק מאלג'יר). אמו נוצרייה ואביו פגאני. חלק גדול מהאליטה הרומית נשארת פאגנית באותה התקופה ולא מקבלת על עצמה את הנצרות. הנצרות קידשה את הפצפיזם, ולא התאימה לנהל אימפריה (כפי שנאמר קודם – היא אחראית לנפילת האימפריה הרומית). אוגוסטינוס מגיל צעיר ראה יכולות מרשימות בתחומי ידע חשובים בתקופה, בעיקר ברטוריקה, דיאלקטיקה וכדומה, ועבר ללמוד בבירה המחוזית בתקופה ולאחר מכן עבר לרומא. מסלולו היו ברור כמסלול של מי שיהפוך להיות בעל תפקיד בכיר באימפריה. לאורך כל הדרך, אוגוסטינוס היה טיפוס חסר שקט, מחפש. הוא מתאר בוידויים כיצד כל הזמן הוא חיפש תשובה. החיים שהוא חי נראו לו כחיים מזויפים, והוא מתאר כיצד הוא עובר דרך שורה של כיתות דתיות שונות בתקופה ההיא, עד שלבסוף ראה את האור והפך להיות נוצרי מאמין. ברגע שהפך לנוצרי ויתר על מקצועו (מורה לרטוריקה), על פילגשו איתה הוא חי. הוא הפך להיות בישוף של עיר מקומית ומאותו רגע הקדיש חייו לכתיבת טקסטים שהפכו להיות הבסיס של התאולוגיה הנוצרית. הוא אומר שהוא חווה את הפיכת הלב בשנה 386 (גיל 32), והוא כותב את הוידויים בשנה 396, 10 שנים לאחר מכן. על הוידויים תמיד כתוב כי זוהי האוטוביוגרפיה הראשונה, מה שנכון במובנים רבים כי זוהי אכן הפעם הראשונה שאדם יושב וכותב את סיפור חייו מהלידה ועד רגע הכתיבה כנרטיב מתמשך. אך ישנו הבדל עצום בין הציפיות שלנו מאוטוביוגרפיה לבין מה שאוגוסטינוס עשה בוידויים. ראשית, הטקסט כולו כתוב כדיאלוג בינו לבין האל, ולא פחות מהעובדה שזהו סיפור חייו, זוהי גם שירה המפללת את האל. שנית, אנו מצפים מאוטוביוגרפיה לתאר את ההישגים של האדם, אך אוגוסטינוס עושה את ההפך – זוהי הכרה מתמדת על חטא – כמה הוא היה רע ונורא. הפרדוקס הוא שלאורך הטקסט אוגוסטינוס מכה על החטא של עצם כתיבת הטקסט, אשר היא חטא כיוון שזהו חטא הגאווה – חטא של השטן. השאלות העולות מכך – מדוע אוגוסטינוס כותב טקסט זה, וכיצד ניתן להסביר את החלטתו לכתוב אותו?
ניתן לתת שלושה הסברים מרכזיים לכך:
- מהתחום הרטורי-דידקטי – הרעיון הוא בראש ובראשונה לגרום לקורא ללכת מדרכיו. כלומר, הוא מעוניין להשפיע עלינו ולגרום לנו לעבור הפיכת לב דומה. אוגוסטינוס היה מורה לרטוריקה ומבין בה, ולדעתו אין כמו סיפור אישי על מנת להשפיע על הקורא. לכן, הטענה המלווה את הדברים היא שדרך סיפורו האישי הוא מעוניין להשפיע עלינו.
- הסבר הקשור להכרה וידיעה – אפיסטמולוגיה (תורת ההכרה): אוגוסטינוס מעוניין להבין עצמו. הרצון להגיע להבנה וידיעה עצמית מניע את הכתיבה. על מנת להכיר את עצמנו, נוכל לעשות זאת על ידי יצירת תהליך, רצף. כפי שבשפה אנו משתמשים במילים המצטרפות לכדי משפט, אשר נושא משמעות כלשהי, כך בחיים – ע"י צירוף של אירוע לאירוע, ויצירת רצף שלם עם התחלה, אמצע וסוף – כך נוכל להגיע להבנה של העצמי, ע"י יצירת נרטיב. הפרדוקס בהסבר זה – עבור אוגוסטינוס, ועבור כל כותב של אוטוביוגרפיה, הסיפור טרם הסתיים, והוא עדיין בתוך התהליך. אם הסוף לא ידוע – כיצד נוכל להגיע אל הבנה וידיעה אמיתית של העצמי.
תשובתו של אוגוסטינוס לטיעון זה קשורה אל החסד האלוהי. מרגע שנח עליו החסד האלוהי והוא עבר את הפיכת הלב לנצרות, סיפורו למעשה תם וכל מה שהתרחש לאחר מכן הוא זניח. מה שהתרחש ב386 היווה את סוף הסיפור, והסיפור בבסיסו הוא סיפור פשוט במובנים רבים – הוא הסיפור שאוגוסטינוס מזהה עם הנרטיב התנ"כי, הוא נשען במפורש על התנ"ך ואומר שההיסטוריה כולה והחיים של כל אדם בבסיסם נשענים על המבנה הבא –
התחלה בחטא(הכוונה היא לחטא הקדמון של האדם הראשון שהביא לגירוש מגן העדן) ->בעקבות החטא – גלות ->בסוף הגלות – שיבה.
שלושת אלו הם מהווים את המבנה הבסיסי המאפיין את ההיסטוריה האנושית כולה וכן את החיים של כל אחד ואחת. השאלה היא האם אנו מסכימים להתאים את סיפור חיינו לסיפור בסיסי זה. בעיניו, הוא נולד לחטא וכולנו נולדו לחטא, אנו נושאים על עצמנו את החטא הקדמון, נידונים לגלות ובוחרים האם לשוב הביתה. מרגע ששבים הביתה, הסיפור תם. רצונו הוא לגרום לקוראים לחיות את אותו הסיפור.
- סיבה פרקטית: אוגוסטינוס, דרך כתיבתו, מנסה לשכנע עצמו לדבוק בדרך בה בחר. הוא חוזר ואומר זאת לאורך הוידויים – הוא כותב כדי לזכור כמה הוא היה רע, והכתיבה הופכת לטכניקה דתית-רוחנית שאמורה לגרום לו לדבוק בדרך בה בחר.
מובנים אלו גורמים לאוגוסטינוס לכתוב את הוידויים וליצור את האוטוביוגרפיה הראשונה.