- נימה חצרונית:
- מאפיין של התרבות החצרונית הוא לעדן כל דבר. לשמור על כללי התנהגות. להתרחק מהתכלית.
- תומס וגוטפריד מעדנים את הסיפור הטריטאני. איזולידה מתאהבת בטריבטאן (בלי שיקוי) אבל כשמגלה מיהו רוצה להרוג אותו לא הורגת אותו מיד מתוך עידון וטוהר הנשק. ליבה הנשי מנע ממנה. כבר אהבו אחד את השני ולכן השיקוי בעצם מנע מהם להיות יחד. כדי לממש את אהבתם הטבע מציע להם מערה סומה. בין מעשי האהבה הם שרים שירים ומספרים סיפורים. רוחניות-חיים מאהבה אבל מתעניינים בחיי האהבה של אחרים ורואים בהם את הקדמת המאוחר.
- ברול יותר יצרי ומחובר למיתולוגיה- מיחס את התאהבותם לשיקוי אהבה שהיה היחיד שאיפשר את המעבר מאהבה עדינה לאהבה מינית. . כדי לממש את אהבתם הם בורחים ליער כמו חיות ואחכ מצטערים וסובלים מזה וחוזרים לחיות בחצר.
אל סיד קמפיאדור
הכינוי של רודריגו דיאז דה ויוור. גיבור קסטיליאני 'האדון'. ייצג את המלך בדו קרבות על שטחים. קמפיאדור- אלוף חז שלחם וניצח את הלוחמים הטובים ביותר של היריד בנוכחות 2 הצבאות.
תקציר:
- אלפונסו ה6 מלך לאון וקסטיליה שלח את רוי דיאס- אל סיד לגבור את האשכר השנתי ממלך סיביליה. בדרך הוא מגלה שהצבאות של מלך גרנדה ובני ברית נוצרים פושטים על המלך, נלחם בהם ומנצח. הוא שובה את אורדונייס נסיך לאון ותולש את זקנו. כשהנסיך חוזר לחצר אלפונסו הוא משכנע אותו שאל סיד מאיים עליו ושצריך להגלות אותו. אלפונסו מחרים את רכשו ומגלה אותו . אל סיד יוצא לבורגוס עם כמה נאמנים וחנה מחוץ לעירו אחרי שראה את ארמונו השדוד ושהתושבים סירבו להכניס אותו. כדי להשיג ממון תיכנן להונות 2 מלווים בריבית יהודים- וידאס ורחל. הוא שולח את מרטין אנטולינס שממלא 2 ארגזים בחול ואומר שלהם שהן מלאות באבנים טובות מרכושו של אל סיד. הוא דורש בתמורה 600 מארק כסף ולוקח עמלה של 30. משביע את היהודים לא לפתוח את התיבות עד שיחזרו עוד שנה ויתן ריבית. היהודים מסכימים. אל סיד פוגש שכירי חרב בדרך ומבטיח להם נתח מהשלל. בלילה האחרון חולם שהמלאך גבריאל אומר שיזכה להצלחה כל חייו. מצליח ומגיע עד למבצר אלקוסר שם מעדיפים לתת לו מס עובר. הוא מקבל את הכסף אבל כובש בכל זאת וקובע את מפקדתו במבצר. מלך ולנסיה שומע על הצלחותיו ומנסה לבלום אותו. הוא חונה מחוץ לעיר ומנתק את אספקת המזון והמים אבל אל סיד פורץ החוצה ומנצח. שולח חלק מהשלל למלך אלפונסו בתקווה לזכות בליבו. דון אלבר פנייס מינאיה נבחר לשליח לאלפונסו שבתמורה מרשה לאנשיו להצטרף לאל סיד.
- מההסטוריה לאפוס:
- אל סיד היה שכיר חרב וגורש כתרמית מהמלך אלפונסו בתקופת ממלכות תאוויאיף כשהממלכות הקטנות נלחמו אחת נגד השניה ומשכיר להן את שירותיו.
- מזהים את שכירות החרב שלו בכך שתמיד מנסה לשלם לווסלים שלו אבל עדיין מוצג כאופורטוניסט (מנצל הזדמנויות)- קונסיטאדור שכובד למען שמו הטוב (ולא רקוינסטאדור שכובש חזרה שטחים מהמוסלמים.
- יותר מ115 בחורים מצטרפים לאל סיד כנגד ההחלטה של אלפונסו לסלק אותו. סופרים 300 חניתות.
- מרטין אלטונינס- מומצא. לא שייך לסיפור. כי אציל בוזז והוא יותר בורגני שעושה עסקים עם יהודים
- השוואה לשירת רולן:
| רולן | אל סיד |
| נוצרי | שכיר חרב שמשכיר את שרותיו למוסלמים |
| הקרב של רולן ב778 ונכתב 1100 | הגלות של אל סיד ב1081, 1098 ונכתב בערך 100 שנים אחכ. |
| חצי חרוז וחזרה על אותה תנועה ולא על אותו עיצור | |
| תארים לא רלוונטים שאומצו מרולן לאל סיד- " ההר עוצם בו יופי עד" | |
| וואסל שמכבד את ממלכתו | מכבד את ממלכתו אבל שם המלך לא ראוי לו והוא עולה עליו. |
| גנלון נשלח למשא ומתן ובוגד בנוצרים עם המוסלמים | אל סיד בורח מארצו לאיסלם אבל נשאר נאמן למלך |
| סוף עצוב- מת בסוף | סוף שמח- מצליח לכבוש את וולנסיה ומפייס את המלך |
| סימנים רעים | סימנים טובים- אל סיד רואה ציפורים עפיות לימין ואז לשמאל- מפרש כגירוש שאחריו יחזור. כשיוצא מבורגוס בוכה אבל בסוף הופך לשמחה. |
| דמות נכשלת | דמות שחייבת להצליח |
| בוכה על רוע גורלו | מודה לאל על שסילק אותו מארצו |
| תפילת האני מאמין של רולן לפני שמת | כשאל סיד עוזב אשתו מתפללת |
| מקומות שכבר לא קיימים ומשורר שלא הכיר את המקומות | רוב המקומות המוזכרים עדיין קיימים כמו בורגוס והמחבר הכיר אותם. |
- אפוס גבולות:
- השם מדיגניס אלמכיס- אפוס יווני מהמאה ה12 שמתאר את המלחמה של הערבים והביזנטים. דמות ממוצא ערבי שנלחמת בערבים.שמחבר הכיר את האיזורים שמתוארים
- גבו- מוזכר בחציית הנחל ארלנסון- נחל קטן שמסמל חציית גבול ולכן מאפשר לו להתנהג איך שהוא רוצה.
- אל סיד מגלה ליהודים שעומד לצאת למסע כי הם לא מוסלמים אבל גם מרמה אותם.
- טשטוש דמויות- כיבוש ולנסיה ב1094 ע"י אל סיד ומתנהג כמו שליט מוסלמי למרות שנוצרי. גם המורות והמורים בוכים שעוזב למרות שהרג 15 מוסלמים כי היה הוגן לאחר מכן.