טענה קלאסית ריאליסטית שטוענת שבעולם היחסים הבין לאומיים נוצרת תלות גומלין א-סימטרית עקב סחר בין 2 מדניות,שמעניקה כוח לשחקן החזק יותר. התלות הא-סימטרית יכולה להוביל ל-2 תרחישים אפשריים:
- השחקן החזק ינצל את עליונותו וינהיג צעדי כפייה.
- השחקן החלש יותר ינסה לנתק את יחסי התלות באמצעות צעדים התקפיים או באמצעות צעדים שיגררו תגובה. הצד החזק ינסה למנוע את הניתוק בכל מיני דרכים. לדוג', אוקראינה היתה שחקנית עם תלות כלכלית גבוהה ברוסיה. ניתן לראות את התלות הזאת במדידה של כמות הסחר של אוקראינה עם רוסיה חלקי סך הסחר האוקראיני כולו. ברגע שאוקראינה ניסתה להקטין את התלות שלה ע"י התחברות לאיחוד האירופאי, רוסיה התנהלה בצורה כוחנית וכבשה את קרים. דוגמא נוספת- גיאורגיה היתה תלויה מאוד ברוסיה, היא ניסתה להקטין את התלות הכלכלית ברוסיה וכתגובה הרוסים פגעו בה. דוגמא נוספת- פרל הארבור– היפנים היו מאוד תלויים בנפט אמריקאי, ברגע שהאמריקאים הטילו עליהם אמברגו, הצד היפני הכריז מלחמה על ארה"ב כדי לשבור את התלות שלהם. דוגמא נוספת- ישראל מאוד תלויה באיחוד האירופאי, יש חשש שהם ינצלו את התלות הכלכלית שלנו לאינטרסים פוליטיים, לכן ישראל מנסה לטפח יחסים כלכליים עם מדינות אחרות כמו סין והודו.
תופעות אלו בולטת יותר בסחר במוצרים אסטרטגיים –יצואניות נפט נוטות ליזום קונפליקטים שמלווים בעליית מחיר הנפט הגלובלי. מדינות שמייצאות אנרגיה הרבה פעמים עושות בזה שימוש פוליטי. לדוג', כשניסו לגבש סנקציות כלפי איראן, איראן איימה שהם יפסיקו למכור נפט. שאלת המפתח במשאבים היא תחליפים – עד כמה מהר ניתן למצוא תחליף לפגיעה ביחסי הסחר.
סחר עם צדדים שלישיים:
- החוקרים הליברליים אומרים שכשמלחמה פוגעת בסחר, המדינות ירצו לסיים את המלחמות מהר.
- חוקרים ריאליסטיים רוצים להחזיר את הדגש לעוצמה, ולהתמקד בסחר מול צדדים שלישיים כמנגנון לשינוי יחסי העצמה.
- סחר עם צדדים שלישיים יכול לעזור למדינה A לצבור עצמה, ועל כן הוא מעורר חשש בקרב יריבים פוטנציאליים. אם מדינה A נפתחת לעולם וסוחרת עם מדינות אחרות, ומדינה B היא יריבה שלה, מדינה B תפחד מהסחר הזה שיעזור לה לצבור עוצמה. כתגובה לכך, מדינה B יכולה לנסות לפגוע במדינה A לפני שהיא צומחת. כך, למשל, אפשר לתהות האם העלייה ביצוא האנרגיה מרוסיה היוו גורם מייצב או מערער. הצמיחה בסין מתבססת על ייצוא והכניסה למערכת הסחר העולמי ב-2001. לפי הטיעון הזה, ניתן להגיד שארה"ב מודאגת מעקיפה של סין את התוצר האמריקאי, וחשש שהעוצמה הכלכלית הסינית תומר לעוצמה צבאית. נשאלת השאלה כיצד צמיחת הסחר וההשקעות של סין נתפסת בעיני ארה"ב. ארה"ב צריכה למנוע את ההתעצמות הזאת, נשאלת השאלה איך- בריתות, סיוע, מתקפת מנע ועוד. דוגמא נוספת – ברוסיה היתה צמיחה אדירה בכלכלה עד 2008 כתוצאה מפתיחתה למסחר בנפט ועלייה במחירי הנפט.
- הכוונה בצד שלישי – סין לדוג' סוחרת עם ישראל, יפן, ומדינות נוספת, שהן הצד השלישי. ארה"ב הינה האויב הפוטנציאלי שלה.
- עליה בתלות גומלין כלכלית מגדילה את הסבירות להתערבות אקטיבית מצד צדדים שלישיים.
- זה הוא אחד ההסברים לכריתתן של בריתות א-סימטריות – לדוג' ארה"ב והמפרץ.
- כמו כן, עלייה בתלות גומלין כלכלית מעניקה לצדדים שלישיים כלי נוסף להביע את התנגדותן להתנהגותה של ממשלה מסוימת.
- לסיכום- יותר גלובליזציה מגדילה את הבריתות, המעורבות במערכת הבינ"ל.
גלובליזציה מקטינה תלות בשחקן ספציפי:
- טיעון ריאליסטי. מניח שהליברלים צודקים, ואכן יותר סחר בין 2 מדינות מהווה גורם מייצב. הריאליסטים טוענים שדווקא בגלל זה פתיחות לסחר תהיה גורם מערער- משום שאם אחת המדינות פתוחות לגלובליזציה, היא פחות תלויה במדינה השניה שבה היתה ביחסי סחר, כי יש יותר אלטרנטיבית.
- יותר אלטרנטיבות=פחות תלות בשחק ספציפי אחד.
- הגלובליזציה הכלכלית יכולה דווקא להקטין את החשש הכלכלי שנובע מקונפליקט עם שחקן מסוים.
- כאשר חברות אירופאיות מקטינות את הסחר ואת ההשקעות עם איראן חברות סיניות ורוסיות יכולות לתפוס את מקומן, ולכן מדינות פחות פוחדות להטיל סנקציות על איראן, שאף יכולות להוביל למלחמה (ראינו שהדבר לא באמת פרקטי כי היכולות הטכנולוגיות הן לא הכרח שוות).
- דוגמא נוספת- לאחר הפלישה לקרים ארה"ב הטילה סנקציות על ארה"ב, אז רוסיה מנעה זאת, והסחר בין רוסיה לבין סין עלה ב-3.4% בחצי השנה של 2014.
- תומכי הגלובליזציה אומרים שבעולם שבו אתה מגייס בשווקים הגלובליים אתה תחשוש להפחיד את המשקיעים, שייקחו את ההון ויברחו מהמדינה שלך. היום חוקרים אומרים בדיוק הפוך – דווקא בעידן גלובלי היכולת לגייס בשווקים הבינלאומיים מקטינה את החשש מפני ההשלכות של קונפליקטים על שוק אגרות החוב הממשלתיות. גם באגרות חוב אתה לא תלוי בשחקן אחר- אתה מוכר לכל העולם, כך שגם אם המדינה שלך במצב לא טוב יהיה מי שיקנה את אגרת החוב שלך. יש אינטרס לקנות את אגרת החוב של מדינה שבמלחמה, כי הריבית תעלה בזמן סיכון. בזמן סיכון יש הערכת סיכון שהמדינה תכנס למלחמה, יהיה ירידה במיסים, המדינה לא תרצה לשלם את החוב- לכן הריבית על אגרת החוב גבוהה.
- הפגיעה במחירי המניות אינה ארוכת טווח – הליברלים טוענים שהממשלה חוששת ששווקי ההון יקרסו בזמן מלחמה, הריאליסטים עונים ששווקי ההון לא כ"כ רגישים בזמן מלחמה, והפגיעה אינה ארוכה.