ליריקה – שירה שיש בה ביטוי סובייקטיבי של המשורר, כלומר, הוא אינו מנסה לומר דברים כלליים על העולם, אלא מנק' מבט שלו – של המשורר, כיצד הוא רואה את הדברים (קיימת גם סיפורת לירית).
שירה הֶפית – שיר עלילתי, שירה שהיא לא לירית, לא מנסה להראות משהו מנקודת מבט אישית.
רוב השירה למעשה היא שירה לירית.
קיימת הבחנה בין הדובר בשיר לבין המשורר של השיר, לדובר ניתן לקרוא "האני הלירי"
עולם בדוי ß דובר ß משורר
אלוזיה (רמיזה , ארמז ) – כאשר טקסט אחד מקשר אותנו לטקסט אחר בצורה מפורשת או מובלעת, ישירה או עקיפה.
קיימים 2 סוגים :
אלוזיה ישירה ואלוזיה עקיפה – ההבדל הוא בחד המשמעיות של הקישור. (לדוגמא בשיר הבריכה של אנה הרמן הייתה אלוזיה ישירה לשירו של ביאליק ) ברגע שישנם ספקות בנוגע לרמיזה – מדובר על ארמז עקיף.
ישנן יצירות שמבלי להכיר את הטקסט הקודם והסיפור שעומד מאחוריו לא יהיה ניתן להבין את השיר. הטקסט הקודם נותן רובד נוסף לשיר ומעשיר אותו.
מזמור לחווה של לילה / אשר רייך
השיר מסתמך על פרק א' של ספר בראשית – בריאת העולם ובריאת האישה.
הכותרת : "מזמור לחווה של לילה" – מזמור, שיר הלל, לילה – מסמל מסתוריות.
בית ראשון:
תיאור העולם לפני בריאת האור, קיים חושך בעולם, תיאור של משהו מאוד ראשוני – עולם ללא סדר עדיין.
"מים" – כמו תינוק שטרם יצא לאוויר העולם.
בית שני:
המשורר משתמש במילים של בראשית, "אפיל" – ההיפך מפרי ביכורים. איש "אפיל ורב תוהו" – בא מאוחר, לא יודע, מבולבל בעולם. "ואת האישה החיה שראיתי…" , במקום גן עדן נאמר בשיר "גן חדרי", אדם וחווה עירומים, "חיה" – חיות, "מתהלכת" – הליכה ללא מטרה, הדובר מתאר את האישה כהולכת כמו בע"ח שאין לו מטרה.
בית שלישי:
המראה של האישה נולד לפני שהוא ראה אותה, עצם אחר עצם – בודק אותה, מגלה אותה. "הדעת יצאה מהעץ" – דעת, גם ידיעה וגם תשוקה, מגע. בשיר יש עולם נקי, טהור.
בשיר חווה היא זו שיודעת , זו שנולדה קודם והאדם הוא זה שלומד, שאינו יודע, המבולבל, זה שבא אח"כ (להבדיל מהסיפור התנ"כי).
בית רביעי:
"ודעת האכלת אותי" – האישה מלמדת את האדם, בעצם יש פה תיאור של הלילה הראשון של אדם עם אישה.
בית חמישי:
הדובר מתאר חדר בעיר (ולא כמו בתנ"ך – טבע) , המשורר לוקח את הפער "ויאמר אלוהים ויהי אור" ומתאר כי רק לאחר שהאישה באה, עלה האור, שלא כמו בתנ"ך שהאור נברא ברגע אחד.
2 השורות האחרונות של השיר מתארות בעצם זיכרון, הדובר כבר שנים רבות לאחר אותו לילה מדובר עם האישה. חושך – מסמל חוויה של פעם בחיים, אור – מסמל את השגרה.
הרמיזה בשיר היא חד משמעית – בוודאות קשורה לתנ"ך.
- בין הבין הרביעי לחמישי יש משפט שנקטע בסוף בית 4 וממשיך בתחילת בית 5 (פסיחה) – נוצרת למעשה אי – סימטריה, חוסר התאמה , הדבר בא למעשה לעורר את הקורא.
שירה – שיעור מס' 5
השפעה ספרותית – כאשר טקסט לא יכול להיכתב ללא השפעה של טקסט אחר. רמיזה ספרותית (שנלמד בשיעורים קודמים) היא כאשר טקסט שולח לטקסט אחר, וישנו חיקוי – (???)
(* יש להבחין בין שלושת ההגדרות).
מטרת השירה המודרנית – הפעלת הקורא, לעורר בו רגשות מסוימים (כעס, חיבה, כאב וכד').
הזרם האקספרסיוניסטי – זרם אשר מתקיים בספרות, בציור וכד', זרם האקספרסיוניסטי באה לידי ביטוי התפרצות כוללת של רגשות, כלומר, בא לעורר את הקוראים – להרגיז, לעצב, להכאיב, לייאש וכו'. לכן זרם זה הלך ע"פ חוסר סימטריה, דברים צורמים, חוסר התאמה.
ירד הגשם / חיים לנסקי
שיר זה בנוי גם הוא על אלוזיה, אך להבדיל משירים אחרים בהם האילוזיה היתה במרכז השיר (ברורה באופן מובהק) בשיר זה הרמיזה הינה סמויה ודורשת עין מבחינה על מנת לראות את הקשר.
כותרת: "ירד הגשם" – כותרת פשוטה, לא מסובכת.
בית ראשון: גביעי פרחים בענבלי טל – זוהי למעשה מטאפורה, הפרחים מדומים לפעמונים.
בית שני: נשאלת השאלה , מדוע הרוח היא זו שמעודדת את הדובר? "חזק!" ?
בית שלישי: "עולמך עוד לא חרב" – משפט קשה, מעורר תמיהה, הרי שמדובר בגשם.
מקריאה ראשונה של השיר, מדובר על גשם – השיר מעורר מס' תהיות.
לשיר קיים רובד נוסף שניתן להבחין בו בקריאה שניה – הסיפור התנ"כי של נוח והתיבה – המבול מחה את כל העולם מלבד נוח, משפחתו וזוגות החיות.
בית שלישי : דע עולמך עוד לא חרב, להבדיל מסיפור תיבת נוח שבו המבול כן החריב את העולם.
קיימים 2 ארמזים בשיר – תיבת נוח וסיפור גן עדן ("גן עדנך עוד נב כקדם").
בית רביעי: שם ניצב העץ השב – ארמז בסיפור גן עדן לעץ הדעת. העץ השב – העץ העתיק. בשיר זה העץ הוא אחר, הוא כמו קוסם להבדיל מעץ הדעת הנורא והאסור . בשיר העץ רוצה שיתקרבו אליו – מעין "בוא קח מתנות" – "מלוא חפנים".
המשורר לוקח את הסיפורים המקראיים ונותן להם גוון יותר קליל – אופטימי.