היסטוריה – רקע לכתיבתו של אלתרמן
השירה החילונית קיימת כ200-250 שנה (שירה עברית חילונית) . בתקופה זו קמה תנועת ההשכלה, לא דובר בה על א"י ועל ציונות אלא על שינויים מודרניים באירופה.
"היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך" (גורדון) כלומר, אל תפגין את היהדות שלך ותהיה יוצא דופן. תנועת ההשכלה ראתה את אירופה במרכז.
בין המשכילים היו מכל גווני הקשת – חילונים, שומרי מסורת ואף דתיים.
המשכילים שעיקרם היה להשתלב באירופה החלו לכתוב בעברית, נשאלת השאלה , מדוע דווקא בעברית? מה שמייחד את היהדות היא התרבות, כחלק מכך השפה ולכן החלו לכתוב שירים חילונים –עבריים.
במאה ה-19 נכתב הספר "אהבת ציון" – הוא היה מאוד פופולארי באותה תקופה. בסוף המאה ה-19 קורסת תנועת ההשכלה וקמה הציונות.
נוצר מעין "רעב" לשפה העברית – קריאת השפה, כתיבתה, אך עדיין השפה לא דוברה כשפת היום –יום.
ב-1982 – ביאליק מתחיל לכתוב ומסמן עידן חדש בספרות העברית – מעין התעוררות של השפה העברית, לאחר מכן החלה העליה לא"י והחלו לדבר ביום יום בעברית.
בתחילת שנות ה-20 החל מרד סופרים כנגד אותם סופרים כמו ביאליק שהפכו כביכול ל"לא רלוונטיים" כיוון שהם כתבו בגולה ולא בא"י.
בשנות ה-30 אלתרמן מתחיל לכתוב, באותה תקופה הסופרים כותבים בעיקר על מה שקורה בארץ.
אברהם שלונסקי – דמות בולטת באותה תקופה השפיע למעשה על אלתרמן וזה הפך להיות מעין "בן טיפוחיו".
שיריו הראשונים של אלתרמן לא היו באותה רמה ועוצמה כמו שיריו המאוחרים.
אלתרמן נולד ב1910 , בגיל 20 טס לצרפת ולמד הנדסה חקלאית כ3 שנים, לאחר מכן שב ארצה והחל לפרסם שירים.
ב38' אלתרמן בן 28 מוציא את ספרו "כוכבים בחוץ" ספר אשר הציב את אלתרמן באור הזרקורים – ספר אשר היווה הצלחה גדולה מאוד.
אלתרמן היה רב גוני : כתב שירה לירית, שירה פוליטית, פזמונים, תרגם מחזות, היה בעל טור בעיתון ( "הטור השביעי") אשר בו כתב שירים המגיבים לאירועים פולטים שהתרחשו באותה עת (לימים שיריו אלה קובצו לספר אשר נקרא על שם הטור).
בסוף שנות ה50 קם "מרד" נגד אלתרמן, בראשו עומד נתן זך (יוזם המרד) וטען כי שירתו של אלתרמן אינה מציאותית וכן דרמטית מידי.
קצת משיריו של אלתרמן בקצרה
עוד חוזר הניגון/ נתן אלתרמן
השיר הראשון בספר כוכבים בחוץ, מעיד על מעין הצהרת כוונות.
השיר מדבר על כך שאדם צריך ללכת עם האמת שלו, ("הניגון" = האמת) . על האדם להמשיך וללכת בדרך לאמת שלו מבלי לעצור גם אם בדרך הוא פוגש בדברים כמו אישה, כבשה "ליטפת אותם והוספת לכת", כלומר אל תעצור.
"הלך" אדם שהולך בדרכים, חווה, צובר ניסיונות, מחפש ריגושים, הרפתקאות. בשיר זה האישה בקו אחד עם איילת, כבשה. זה עומד בסתירה לשירים אחרים של אלתרמן בהם האישה היא במרכז, היא לנצח.
אלתרמן לא נוהג לכתוב שירים אישיים, שיר אחד שכן נכתב בנימה אישית הוא "שמרי נפשך" שיר שנכתב לביתו שלימים התאבדה.
ניגון עתיק/נתן אלתרמן
שיר אהבה טוטאלי בין גבר לאישה, בשיר הגבר אומר שהוא ייתן לאישה שלו הכל, כל דבר שתבקש, אך אם פעם אחת תצחק עם אחר הוא "ישרוף את ביתה" בשיר זה מתבטאת הקיצוניות שאופיינית לאלתרמן – או שאוהבים בצורה טוטאלית, קיצונית או ש"שורפים".
הזר מקנא לחן רעייתו/נתן אלתרמן
בשיר זה אלתרמן כותב על אישה שבעלה נפטר, אלמנה ועדיין צריכה לשמור לו אמונים. הדובר בשיר כותב "לבל תצחקי לעולם" מתאר את עצמו כמו עיט שחג מעל אשתו- מרגל אחריה.
בבית הראשון הוא עיט שצופה באשתו מלמעלה בבית השני הוא מרגל אחריה מהאדמה .
"ורואייך שונאיי" – מי שרואה אותך – אני שונא.
בבית השלישי – הקנאה של הדובר סובבת ומקיפה את אשתו כאם שמגנה על בנה.
בשיר זה באה לידי ביטוי העוצמה, הדרמה והקיצוניות של אלתרמן.
בסוף השיר הדובר הופך את אשתו לחושך, ישנה אכזריות ותאווה גדולה.
נתן זך לעומת אלתרמן כמעט ואינו מפגין רגשות, הוא אירוני ועטוף מסכות בעוד שאלתרמן מסגיר רגשות בצורה מאוד קיצונית.
אצל אלתרמן אין אמצע – אהבה ענקית או שנאה ענקית.
שיר נוסף של אלתרמן לציון "בכל זאת יש בה משהו" – פזמון שנכתב על העיר ת"א. בשירה הלירית השם "תל אביב" לא מוזכר לעולם.
דימוי- לדימוי תבנית מאוד פשוטה: איקס כמו וואי : חיוור כסיד, שחור כזפת. בדימוי תמיד תופיע המילה כמו (או האות כ- ) .
הדימוי בא למעשה להדגים משהו באמצעות המחשה. הבעיה המתעוררת בשירה היא כאשר מדמים משהו אשר אינו דומה למילה המדומה ואף אינו קרוב לה.
לדוגמא "הייתי ריק כמו ציפור" (נתן זך) – משפט זה מעמיד אותנו בפני בעיה, ריק וציפור לא הולכים יחד. קיימת תופעה שנקראת דימוי מטאפורי – לכאורה נראה כמו דימוי (באופן פורמאלי) אך למעשה מדובר במטאפורה אשר ניתן למצוא לה פרשנות. (דוגמא נוספת: "געגועיי כמו דלתות שנפתחות בלילה" / אביב גפן).