שיעור אחרון

עולם הרגש מאוד חשוב ברומנטיקה. לא רק אהבה. שיר אהבה לא מתאים לבלדה, כי בלדה זה ז'אנר עם אסון, צרה, בעיה. הרומנטיקה הולכת טוב מאוד עם מוות. פרויד פיתח יפה מאוד את הנושא הזה של אהבה ומוות. המוטיבים האלה כ"כ קשורים כי בשביל הרומנטיקה אהבה זה סערת רגשות. אם האהבה לא סוערת זה לא באמת אהבה. כשאתה אוהב העולם צריך להזעזע, ואהבה כזאת לא יכולה להתקיים לנצח. לכן הרבה אנשים ברומנטיקה מתים בשיא האהבה כי זה הזמן למות. דוגמא קלאסית זה רומיאו ויוליה- מי יודע מה היה קורה אם הם היו נשארים בחיים. ברומנטיקה יש את הצד הזוהר של האהבה הגדולה אבל גם את הצד האפל. ברומנטיקה יש הרבה מאוד כיוונים וכתבו על זה הרבה.

אנבל

השיר הזה מתחיל כמו איזו אגדה (זה היה לפנים ולפני שנים). אנחנו לא יודעים איפה זה- אי, חוף ים (במלכות על ים ערפילי). שם דרה ילדה… אנבל-לי: ככה הוא קרא לה, אנחנו לא יודעים איך קוראים לה באמת. טשרניחובסקי היה מאוד מושפע מהשיר וכתב ספר שירים לאילאיל (שם שהוא המציא). משא לב… גם לי: אנשים צעירים שיש להם רק אהבה.

וראונו שרפי… לה ולי: שרף זה מלאך, המלאכים כועסים על זוג האוהבים, אבל למה? נכנסת כאן תפיסה פגנית, אלילית, מאוד מוכרת בטרגדיה היוונית- אסור לך, לבנאדם, להגיע למשהו שיותר גדול מיכולתם של האלים (בבית הרביעי- אין כאשרנו… לה ולי: האושר שלהם היה כ"כ גדול שאין כזה אושר גם בשמיים, ובמיתולוגיה אסור שהאושר שלך יהיה גדול משל האלים). היבריס- חטא הגאווה, אסור לך להיות יותר מהאלים. וראונו שרפי המרום… לה ולי.

רוח יצא מעבים… אנבל-לי: המיתו אותה. בתפיסת העולם הפגנית האדם הוא אבק, אין לו משמעות. אם אתה פועל נגד האלים במשהו אתה תמות, אין סליחה או מחילה. אין כפרה, או תשובה או חרטה על חטא. בעולם האלילי אם עשית משהו אתה תשלם את המחיר. כאן הם הרגו אותה.

בית 5: אומר משהו על הרומנטיקה. אך ידעתי… משכלי: אני הבחור הצעיר, האוהב, אוהב את הבחורה שמתה יותר מכל אחד אחר. אהבה לא קשורה לגיל או לשכל, מה שחשוב זה הרגש שלך. עולם הרגשות הוא הדבר הכי דומיננטי. ואין שרף… אנבל-לי: הקשר הזה בינינו לא ייגמר לעולם, שום מלאך או שטן לא יכול לקטוע את הקשר למרות שהיא כבר מתה. גם אם אחד מת עולם האהבה נשאר.

בית 6: אפל, כמו איזה סרט אימה. עולם של מוות, אבל זה הבית שלו מעכשיו. מאוד רומנטי, מאוד לא ריאליסטי, אגדי. אחד השירים הידועים בעולם כשיר אהבה, קלאסיקה מודרנית. זו בלדה.

בלדה על השער הארוך והשער הקצר

בלדה ישראלית מאוד לא רומנטית. מדובר על תחילת שנות ה60. זה מאוד ישראלי, אין ים ערפילי או אי עם ערפל אלא מציאות ישראלית. "בלדה על השער הארוך והשער הקצר"- כבר בכותרת רואים איזשהו ניגוד. כשרואים את השיר מבינים שהשיער זה סינקדוכה, השיר הוא על נער ונערה שהשיער מייצג אותם. השיר הוא על מה שקורה להם, לפחות על-פני השטח. איפה הדבר הכבד שיש פה אם זה בלדה? פה יש בעומק רמזים מאוד ברורים, בעיות ודברים קשים שיכולים לקרות.

זה מתחיל בבחור שמתגייס לצבא (שיערו גולח כשבא למחנה). אי-אפשר לדעת אם הוא יחזור חי או לא, אבל כשאתה מתגייס אתה כבר לא אותו אדם. ההתגייסות מעבירה אותך לעולם אחר, מה שהיה עד עכשיו כבר לא יהיה הלאה. אתה הופך מנער לעולם מסוכן שאתה אחראי לעצמך. הגילוח מסמל את זה- פתאום משנים אותך. שערה נשאר ארוך ובלי מענה: השורה הזאת מתארת אותה. על-פני השטח זה בסה"כ שיער אבל בעומק הוא עבר לעולם אחר והיא נשארת, היא לא התגייסה. הקשר שלהם כבר לא מה שהיה קודם- קודם היה קשר טבעי בין נער ונערה, פתאום קרה משהו והוא עבר לעולם אחר, הם כבר לא באותו עולם. "אינני שומעת אותך ברעש הגובר": בכל בית השורה השלישית היא ציטוט. זה משפט שנשמע פשוט אבל הוא לא, גם לאור המשך השיר- אני לא שומעת אותך זה אומר שאני כבר לא מבינה אותך. אתה מדבר אני לא שומעת. רעש בתרבות העברית היא מילה קשה- אסון, רעידת אדמה וכו'. הרעש יכול להיות מלחמה. אז זה כבר לא דיבור רגיל ביניהם. כל הדיאלוג ביניהם, כל שורה שלישית, זה דיאלוג על חוסר דיאלוג (בבית אחרון: "מה את אומרת? מה אתה אומר?"). ואז יש את השורה האחרונה שחוזרת בכל הבתים, מאין השלמה עם המציאות: שערך הארוך, נערה, שערך הקצר.

הבית השלישי מתחיל באמירה קוסמית. הרוח שברה את העץ… זמן לנוח: מסתדר עם הכוח של הצבא, לחיילים אין זמן לנוח. "הגשם יורד, בוא הביתה מהר": היא אומרת לו לבוא אבל זה לא זה.

השיר נכתב בזמן המרד הגדול נגד שירת אלתרמן, נגד הרגשנות הגדולה של שירתו. לכן עמיחי מנסה להיות מאופק פה, לא לתת לרגשות הסוערים לשלוט בו. הוא מנסה לעשות משהו יותר מנוכר, זה מאוד בולט בשירה הצעירה של שנות ה50 וה60 (גם דוד אבידן). הועלם היה להם… לא החלו לשיר: הוא מתרחק מהם.

אחר-כך שתקו, כצעדים מתרחקים: מה שתקו? הם לא דיברו. צעדים מתרחקים זה דועך לאט לאט. השמים נפתחו, נסגרו ספרי חוקים: עכשיו אין חוק, הכל יכול להיות. הבחור הולך לכיוון אחר, הוא כבר לא יודע מה יהיה. אח"כ שוב יורדים לארץ בדיאלוג של חוסר דיאלוג: "מה את אומרת? מה אתה אומר?".

אהבת שמשון

שמשון היה שופט מאוד מוזר. הוא אף-פעם לא עמד בראש צבא, הוא פעל לבד, היה הרפתקן, תעלולן. הוא עשה מעשים שקשה להאמין ששופט עושה, אהב מאוד נשים (גם פלישתיות). הוא נלחם בפלישתים כל הזמן, אבל הוא לבד נגדם לא עם צבא. כוחו היה בשערותיו. דלילה היא זו שגילתה את סודו וסחטה ממנו את הסוד כי הוא אהב אותה ואז היא בגדה בו וסיפרה לפלישתים והם בזזו אותו וניקרו את עיניו. היו לה כמה רומנים שהסתיימו לא טוב.

מוטיב הבלדה זה אהבה. הסיפור של שמשון הוא סיפור טרגי, על איש שנפל בפח בגלל החולשה שלו. הסוף הוא כמובן מוות.

מכתם: מאין פתגם מורחב. "מעז יצא מתוק"- מהאריה יצא מתוק, דבש.

בנות פלשת: כל הנשים הפלישתיות מסתכלות עליו כשהוא עובר. מצד אחד הן רוצות אותו ומצד שני לנקום בו. הנשים מכינות חבלים כדי לקשור את שמשון.

הדבש: הפוגה אידילית, שמשון הולך עם הדבש ביד שלו והכל טוב ויפה. כאן יש סיפור חדש, פיתרון חדש לחידה- זה לא אריה ודבש אלא האישה יותר מתוקה והיצר יותר חזק מהכל.

שיר העלמות: העלמות מזהירות את שמשון. כל שורה נגמרת באותה מילה (אפיפורות). הבנות שרות לגיבור שיר קינה עוד לפני שקרה משהו, הן מזהירות אותו שייזהר מהפלישתיות.

ויאהב אשה בנחל שורק: יש לו רק דבר אחד בראש- דלילה. הוא יודע שהיא בוגדת בו אבל לא עומד בזה.

דלילה: כל לילה איתה הוא כאילו הלילה הראשון (אלתרמני מאוד). ויצהל חרדות- אוקסימורון. שמשון נמצא בערה- גם פוחד וגם שמח, יודע שהיא בוגדת אבל אוהב אותה. הוא אומר על החיים ועל המוות. בסוף הסיפור יש דרמה. הסיפור בתנ"ך לא נגמר פה אבל לאה גולדברג מסיימת את הסיפור בנקודה הטרגית הזו שתופסים אותו ומנקרים את עיניו.

הסוף הזה לא מתאים לבלדה- פה הגיבור נפל. בפועל כששמשון נפל הוא לקח איתו את כולם (יש עוד פרק בתנ"ך), אבל הבלדה עצרה את הסיפור פה במפלה. זו בלדה סיפורית, יש הרחבות.

ראינו כמה בלדות בנות זמנינו. אדוארד אדוארד זה המודל, ואפשר לראות שבלדה שנכתבת היום בעידן המודרני יכולה לקחת את המודל הקלאסי הזה לכל כיוון שהמשורר רוצה. אבל חשוב כן לשמור על הכללים של הבלדה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
תוכן עניינים
לפרסום כתבה באתר
מאמרים אחרונים
מורה פרטי לאנגלית בגן יבנה

בין כלל המקצועות שאנו למדים בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים, בתיכון ואפילו באוניברסיטה, אנגלית הוא ללא ספק אחד המקצועות החשובים ביותר לכל מי שמבקש לבנות

קרא עוד »