צורת ומבנה היצירה – קנדיד נחלק ל-30 פרקים, אשר ניתן לחלקם לשתי חלוקות:
האחת, פרקים 1-10 אשר מתרחשים כולם על אדמת אירופה. פרקים 11-20 – הרפתקאות קנדיד באמריקה. פרקים 21 עד הסוף – חזרה לאדמת אירופה עד הסוף, בטורקיה של היום. החלוקה של 10, 10, 10 – חלוקה מאוד סכמטית.
השנייה – חילוק היצירה לפי גנים. ישנם שלושה גנים מרכזיים ביצירה. הפרק הראשון מתחיל בגן באחוזה של הברון הגרמני בה קנדיד נולד וגדל. בפרק 17, בסמוך למרכז היצירה – מופיע גן נוסף, סוג של גן עדן עלי האדמות, עיר הזהב אל דוראדו בעולם החדש. קנדיד מגיע לשם ומתאר אותו כגן עדן. בפרק 30, לקראת הסיום, מופיע הגן של קנדיד, באחוזה של קנדיד עצמו, בו מסתיימת היצירה.
כל חלוקה מציעה מבנה מוקפד, סימטרי וסכמטי, תבוני ביותר. מבנה מוקפד זה, כמו הטון של המחבר, נמצא בניגוד מובהק לתוכן הכאוטי של היצירה, תוכן מטורף חסר היגיון ורצף הגיוני של סיבה ותוצאה. זה יוצר ניגוד מובהק בין צורה ותוכן, ניגוד קוטבי, בינארי, בין הצורה הסדורה לבין התוכן הכאוטי. ניגוד זה בין צורה ותוכן מחדד את אחת השאלות המרכזיות שוולטר עוסק בהן ביצירה. היצירה מעלה את השאלה – האם העולם הוא מסודר ורציונלי או כאוטי? הניגוד משקף את הפרובלמטיקה הפילוסופית שהיצירה עוסקת בה.
תוכן – היצירה מתחילה בגן שבאחוזה. קנדיד מתואר כטהור ותמים לחלוטין. הוא לא יודע להעמיד פנים. כל הרעה החולה הזו שגם מונטיין התלונן עליה, לא קיימת אצל קנדיד, הוא תמים והולך על פי השכל הישר. עניין העמדת הפנים הוא חשוב ונחזור אליו בהמשך. אנו לומדים כי קנדיד הוא ככל הנראה ממזר, בן אחותו של הברון מאביר שהיא לא רצתה להתחתן איתו. כאן מבינים את העיקרון של האצולה לפיו אם אין לאדם שושלת ארוכה מספיק הוא אינו נחשב. כאן פוגשים גם את בת הברון שהיא דמות חשובה ואת המחנך שלהם – פנגלוס (=פטפטן), אשר מלמד את תחום הידע המגוחך קוסמולוניגולוגיה, הוא מייצג את העמדה שהעולם הוא עולם טוב, אשר כבר מההתחלה עמדה זו מוגחכת ומוצגת באור אירוני וסאטירי לחלוטין.
קנדיד מתאהב בבת הברון קוניגונדה מה שמוביל לגירושו מהגן, בדומה לסיפור גן העדן המקורי. קנדיד מגוייס לצבא הבולגרי, הוא עד לטבח של כפר אחר כפר בנקמה של צבא אחד בשני. הוא מצליח לברוח, מגיע אל הולנד, פוגש שם את ז'אקהאנאבפטיסט (זרם פרוטסטנטי שצומח בתקופה), הוא עוזר לו, ואז קנדיד פוגש גם את פנגלוס (המחנך) שהפך לקבצן והוא לא מאמין שזה הוא. פנגלוס מספר לו כי האחוזה של הברון נהרסה בידי האויב, קוניגונדה נאנסה ונרצחה באכזריות. ז'ק מסייע בריוי של פנגלוס וכולם מגיעים אל ליסבון בדיוק כשמתרחשת רעידתהאדמה. הם ניצלים מהרעידה, נשפטים ע"י האינקוויזיציה, פנגלוס הוצא להורג, קנדיד נידון למלקות, והוא פוגש את המשרתת של קוניגונדה המספרת לו כי היא לא באמת מתה וכי היא פילגש של סוחר מקומי ושל אינקוויזיטור. קנדיד הורג את שניהם והוא וקוניגונדה בורחים אל העולם החדש, אל אמריקה. מדמות טהורה איתה התחילה היצירה הוא הופך לרוצח נמלט. הוא מתגלגל אל אלדוראדו עיר הזהב, מתעשר שם, לוקח איתו רכוש רב וחוזר לאירופה בה איבד את כל רכושו. הוא לומד שקוניגונדה, שדרכיהם נפרדו בינתיים, משמשת כשוטפת כלים בארמונו של הסולטן. עם חלוף השנים הוא הבין שאין לו שום חשק להתחתן איתה יותר, אבל כדי לעשות דווקא לאחיה שאומר שהיא לא צריכה להתחתן עם אדם שאינו בן אצולה, הוא כן מתחתן איתה בגן בסמוך לקונסטנטינופול. שם הם מתלוננים על השעמום וסובלים. הם פוגשים איכר שמח וטוב לב, שואלים אותו מה הסוד שלו והוא עונה כי הוא מתנתק מהעולם ומטפח את גנו, ובכך טמון סוד האושר. היצירה מסתיימת בכך שקנדיד פוגש את פנגלוס וקנדיד אומר לו שהכל טוב ויפה אבל עליהם לטפח את גנם.
מה המסר של וולטר ביצירה זו?
עמדה אחת אומרת כי זו היא לא יצירה פסימית, האופטימיות בכותרת אינה אירוניה. וולטר חוגג בקנדיד את רוח האדם, שעל אף כל הזוועות הוא ממשיך לפרוח ולשגשג. זוהי העמדה הקיימת ואף הדומיננטית. אז עולה השאלה – מה הרעיון של להתנתק מהעולם ולטפח את גנינו? כיצד יכול להיות שוולטר שהקדיש את חייו למלחמה בעוולות מסיים עם המסר של התנתקות מהעולם? הטענות שעולות הן שהרעיון של לטפח את הגן הוא לא התנתקות מהעולם אלא לדעת להתעסק במה שחשוב, להתמקד בעיקר. יש גם שאומרים שהסיום כולו הוא אלגוריה למעשה, הגן מהווה אלגוריה לפרויקט הגדול של הנאורות – האנציקלופדיה. אחת המטרות הייתה כתיבת אנציקלופדיה, ריכוז כל הידע האנושי בספר אחד. וולטר היה מהמובילים של פרויקט זה וראה זאת כמעין טיפוח של גן. כך באופן מובלע אלגורי הרעיון הוא לטפח את גנינו ולהשקיע בכתיבת האנציקלופדיה.