אפשרות נוספת היא שהגידול בהוצאות הממשלה G יוביל לירידה בייצואX (או לירידה בייצוא X וגדילה בייבוא M), כלומר ירידה בעודף המסחרי שמשמעה עלייה בגרעון המסחרי. לכן לעיתים כאשר מדינה נקלעת לגרעון מסחרי גדול היא לעיתים תקטין את הוצאותיה כדי להגביר את הייצוא.
אפשרות שלישית היא שעליה ב-G תוביל לירידה ב-C, כלומר בצריכה הפרטית, אולם אין בכך כדי להוביל למשמעות כלכלית ברורה (אולי הציבור רוכש פחות אבל הממשלה רוכשת במקומו ולכן ייתכן שאין השפעה משמעותית על המצב הכלכלי).
חשוב להדגיש שכמובן לא כל הגדלה ב-G היא שלילית, למשל אם הממשלה מספקת יותר חינוך על חשבון ההשקעה, עדיין ההשכלה תוביל לצמיחה יותר מאשר הפגיעה שנגרמה בהשקעה.
עכשיו נניח ש-Yכןמשתנה בהשפעת הביקושים, למרות שמדובר בטווח הקצר – זאת משום שבטווח הקצר הביקושים הם שמובילים לשינוי ב-Y. על כן, שינויים בכל אחד מהביקושים ישפיעו על Y. נניח למשל שיש האטה עולמית שמובילה לירידה בביקוש לייצוא מישראל, כלומר ירידה ב-X שתוביל לירידה ב-Y. זוהי השפעה של המצב העולמי על התוצר Y. כך למשל כאשר יש ייסוף (כלומר השקל הופך יקר יותר) באופן עקרוני הייצוא X עשוי להפגע ולכן כאמור תגרם ירידה בתוצר Y.
כמו כן, אם ההשקעה I תרד אז התוצר Y ירד, שכן השקעה היא בפני עצמה ביקוש לתוצר. ההשקעה היא בד"כ רכיב קטן יחסית מהתוצר אולם היא מאוד תנודתית ולכן יש לה השפעה לא קטנה על התוצר. כך למשל אם הריבית עולה אז בד"כ משקיעים ישקיעו פחות (ההשקעה פחות משתלמת) ולכן התוצר יכול לקטון. לכן כשנרצה לעודד את הפעילות במשק הבנק המרכזי בד"כ יוריד את הריבית כדי להגדיל את ההשקעה. אם ההשקעה יורדת אז כדי שלא לפגוע בתוצר ניתן למשל להגדיל את הוצאת הממשלה – כלומר ירידה בפעילות במשק מובילה להגדלת ההוצאה הציבורית, שזו "מדיניות פיסקלית אנטי מחזורית". כך הממשלה מקטינה את מחזורי העסקים. אמנם יכולה להיות פגיעה בתוצר שנובעת מרידה בביקושים אחרים, אולם קיינס טען בשנות השלושים שעיקר הבעיה נובעת מירידה בהשקעות שאינה ניתנת להסבר או לחיזוי ("animal spirit") וכך הממשלה יכולה להתמודד עם הירידה בהשקעה. מדיניות אנטי מחזורית נוספת יכולה להיות של הבנק המרכזי ע"י הורדת או העלאת הריבית כדי לעודד את ההשקעה או למתנה.
זהות נוספת שנובעת מהחשבונאות הלאומית היא: Y-C-G = I-X+M,
כלומר החסכון S = להשקעה ועוד עודף הייצוא.
כלומר, המשק משתמש בחסכון או כדי להשקיע או במקום להשתמש בכסף בעצמו הוא דוחה סיפוקים ומשתמש במוצרים ומוכר אותם בחו"ל ומקבל תמורתם כסף שיוכל להשתמש בו לקנייה בחו"ל – לכן זהו סוג של השקעה, זהו נכס שיש למשק בחו"ל. כמו כן, הייצוא מאפשר לגוון את ההשקעה – במקום להשקיע בארץ להשקיע את הכסף בחו"ל.
במשק סגור, ללא ייבוא וייצוא, הדרך היחידה לחסוך היא ע"י השקעה במשק, S=I. אם המשק אינו מניב תשואה טובה אז יתכן שלא ישתלם למשק לחסוך כי לא יהיה לו כדאי להשקיע. חשוב להדגיש שאם מישהו שם כסף בבנק כפקדון והבנק נותן את הכסף הזה כהלוואה למישהו אחר, לא מדובר באמת בחסכון, כי הכסף פשוט עבר ידיים. חסכון ברמת המשק הוא רק כאשר התוצר גבוה יותר מההוצאה הציבורית וההוצאה הפרטית, וכסף הושקע בנכסים במשק או בחו"ל.
מכל מקום, מהמפורט לעיל עולה כי I = S + (M-X), כלומר למשק יש שתי אפשרויות לממן השקעה– או ע"י חסכון או ע"י עודף יבוא. כלומר, יש חשיבות אדירה לחסכון, כיוון שכדי שהמשק יוכל לצמוח הוא חייב להשקיע – כלומר חייב לחסוך. עודף יבוא חשוב במיוחד במדינות עניות יחסית או בתחילת ההתפתחות שלהם, כיוון שלהן קשה מאוד לחסוך וקל יותר לייבא. עם זאת, אם חלק ניכר מההשקעות נעשות ע"י זרים אזי את פירות ההשקעה יגרפו בעיקר זרים ולא המקומיים. כך למשל בישראל עד לפני כעשר שנים היינו בעודף ייבוא, בין היתר בגלל שהמדינה צמחה מהר והיתה זקוקה להשקעות מחו"ל (עם זאת חלק ניכר מההשקעות בישראל הן מענקים שלא דורשים החזר, שזה כמובן יתרון).
נתוני חשבונאות לאומית לשנת 2012 בישראל במיליארדי ש"ח:
ניווט מהיר
Y=993
C=559 (56%)
G=227 (23%)
I=245 (21%)
X=359 (36%)
M=357 (35%)
דמוגרפיה
מבחינה כלכלית, מעניין אותנו לעסוק בשתי שאלות עיקריות: גודל האוכלוסיה והרכב האוכלוסיה.
גודל האוכלוסיה
משפיע על תוצר לנפש כמובן. מדינה שיש בה ריבוי טבעי גבוה צריכה צמיחה מאוד גבוהה כדי להגיע לצמיחה בתוצר לנפש, ולכן יכולה להתאפיין במלכודת עוני. בד"כ במדינות שיוצאות מעוני יש ירידה בריבוי הטבעי.
מקורות גידול האוכלוסיה יכולים להיות או מריבויטבעי או מהגירה.
הרכב האוכלוסיה
התוצר- מיוצר ע"י מי שעובד, העובדים. השימוש בתוצר נעשה ע"י כלל האוכלוסיה. לכן, יש משמעות להרכב האוכלוסיה בשני מובנים:
- הרכב גילאים – מהו גודלן של שכבות הגיל השונות
- הרכב מגזרי – מאפייניהם מבחינת שוק העבודה של המגזרים השונים באוכלוסיה
האוכלוסיה שעובדת לעומת האוכלוסיה שאינה עובדת
חלק מרכזי מהשירותים של הממשלה הוא לאוכלוסיה שאינה עובדת. לכן, חלק מרכזי בהבנת תוצר המשק הוא הבחנה בין גודל האוכלוסיה שעובדת לגודל האוכלוסיה שכן עובד.