מדוע המערכת כן עבדה?

 

  • דרזנר טוען שהמערכת כן עבדה, הגלובליזציה יצרה את המוסדות הבינ"ל שהיו יעילים, והם מנעו מהמשבר לצמוח, והוכיחו שהמערכת עבדה. מיד לאחר פרוץ המשבר שודרג פורום ה-G20, השתמשו בפלטפורמות של מוסדות קיימים ויעילים.
  • דומיננטיות של ארה"ב – גם בזמן המשבר, שנוצר כנראה מהתנהלות כלכלית לא יעילה, נשאו את העיניים לארה"ב שתדע מה צריך לעשות.
  • פחות מחלוקות אידאולוגיות באשר לצעדים הנחוצים – לטענתו של דרזנר היו פחות מחלוקות אידאולוגיות לגבי דרך הפעולה שיש לנקוט בה. למרות דומיננטיות של שנים של תפיסות ניאו-ליברליות, היה ברור שבעת המשבר צריך לנקוט בתפיסה קיינסיאנית, ולהוציא כסף בזמן המשבר.
  • הקונצנזוס של וושינגטון אמנם התערער, אך הוא לא הוחלף ב"קונצנזוס של בייג'ינג" – כלומר המערכת לא עברה שינוי מהותי.

הנרטיב הפסימי- הגלובליזציה גרמה לכך שאחרי שפרץ המשבר המדינות שיתפו פעולה פחות ופחות:

מבט אחר על ועידת ה-G20:

  • יש חוקרים שטוענים שהמדינות היו בלחץ עקב המשבר, ואמנם הלכו על פתרונות מוכרים בשימוש המוסדות הבינ"ל, אבל יחד עם זאת רמת המחויבות של המדינות ירדה כאשר רמת הדחיפות של המשבר התמתנה. ירידה ברמת המחויבות היא מסוכנת למשבר הבא. המבקרים טוענים שמידת המחויבות של מדינה לזירה הבינ"ל ירדה משמעותית. אם בוחנים את המדיניות של אובמה לחילוץ תעשיית הרכב רואים שיש בה מאפיינים פרוטקציוניסטים- לדוג' אסור לייבא פלדה מסין לתעשיית הרכב.
  • המחויבות לרגולציה כמעט ולא יושמה, למרות שהיו דיבורים עליה בוועידת ה-G20.
  • משבר החובות: בוועידות המאוחרות יותר של הG20- עלה ויכוח בין המדינות שתמכו במדיניות פיסקאלית מרחיבה לבין אלו שתמכו במדיניות צנע. משבר החובות היה גל הדף של משבר 2008. ניתן לראות שבעת המשבר כן היה שיח במדינות לגבי המדיניות הכלכלית שיש לנקוט- אם בהתחלה היה קונצנזוס ברמה הדקלרטיבית על מדיניות קיינסיאנית מרחיבה, בוועידות המאוחרות יותר היה ויכוח על המדיניות שיש לנקוט בה. היו כוחות רבים שעודדו מדיניות צנע- להקטין את ההוצאות הממשלתיות. בזמן משבר החובות היה ירידה בערך אגרות החוב של המדינות, וזה יצר לחץ כלל אירופאי. יוון לדוג' חייבת כסף לגרמניה, ויש סחר איתה, יש לגרמניה אגרות חוב יווניות ולכן לגרמניה יש אינטרס שיוון לא תקרוס. אם אגרות החוב ימשיכו לצנוח יש חשש לקיפאון של המערכת הפיננסית ולמחיקת נכסים בבנקים אירופאים.
  • ויכוחים ביחס לשימוש בכספי קרן המטבע הבינלאומית: אמנם הצליחו לגייס כסף רב ל-IMF, וזה הישג אדיר, אבל התחילו ביקורות רבות ביחס למה עשו עם הכסף הזה. אותן ביקורות הציתו וויכוחים רבים. בכסף הזה חילצו מדינות מהגוש האירופאי שנקלעו למשבר, נשאלה השאלה האם לא צריך להשתמש בכסף כדי לסייע למדינות במשבר גרוע יותר, כמו מדינות אפריקה, ולא רק לחילוץ מדינות אירופה ממשבר החובות. הוויכוח היה ביחס לשאלה למי נותנים את הכסף, ואיזה תנאים צריך להציב כדי לקבל את הכסף. המדינות שקיבלו את הכסף נדרשו למדיניות צנע, שהיא שונה מהמדיניות ששאר המדינות יישמו באותו זמן (בזבוז בעת שפל). מדינות כמו ספרד, פורטוגל ואירלנד נדרשו לצעדי צנע מרחיקי לכת.
  • עלו האשמות בדבר מדיניות סחר והשקעות פרוטקציוניסטיות: נוצרו האשמות בדבר מדיניות פרוטקציוניסטית. דרזנר הציג נתונים שהראו שהסחר צומח ולא נוצרו הגנות ממשיות על סחר וחוקים מגבילי סחר, אבל ממול יש חוקרים שטוענים שאולי לא הוצבו הגנות רשמיות בחקיקה ומוסדות נגד סחר, אבל מצאו פטנט אחר כדי לייצר מדיניות ביטחונית- נקטו במדיניות פרוטקציוניסטית על ידי מניפולציה בשער חליפין.
  • ויכוחים ביחס למדיניות שער החליפין של המדינות (מלחמות מטבעות): מלחמת מטבעות הוא מונח שטבע שר האוצר הברזילאי באחת מוועידות ה-G20– הוא אמר שכל העולם הולך למרוץ לתחתית, כל מדינה מחלישה את המטבע של עצמה והופכת אותה לזולה יותר כדי לשפר את הייצוא שלה ולהקטין את הייבוא אל המדינה מתוך התנהגות אנוכית. מדיניות החלשת המטבע היא גם מדיניות של החלשת הריבית- במקום עם ריבית גבוהה יזרום לשם כסף, כי יהיה תשואה גבוהה לכסף שנשקיע במדינה עם הריבית הגבוהה. הריבית הגבוהה מעלה את הביקוש לאותו מטבע של המדינה עם הריבית הגבוהה, ומעלה את ערך המטבע. החל מ-2010 כל המדינות מנסות להוריד את הריבית, בגלל שברגע שהריבית נמוכה מי שיש לו כסף יצרוך, לא ישקיע את הכסף בבנק, ויותר קל ככה לגייס השקעות ולהמריץ את הכלכלה. בעזרת הריבית הנמוכה בעצם המדינות פועלת להוריד את ערך המטבע שלהן (כי יורד הביקוש למטבע שלהן) ואז יש כביכול מירוץ לתחתית של הורדת ערך המטבע. מדיניות החלשת המטבע זה נתון שלא עולה מהמאמר ומהסקרים של דרזנר.

סיכום ביניים: יש מאמר של דרזנר שטוען שהמערכת עבדה, לפיו בעידן גלובלי אם מצמיחים מוסדות גלובליים עובדים יהיה שיתוף פעולה, הגלובליזציה מעודדת מדינות לשתף פעולה. במאמר הוא מוכיח שמשבר אמור לגרום למדינות לריב, זה מה שתמיד קרה, זה מה שקרה בשנות ה-30. כותב המאמר משווה בין המשברים ומראה שההבדל הוא במידת הגלובליזציה ובקיום המוסדות, שהן סייעו להתנהלות טובה יותר במשבר של 2008. לאחר מכן מציג כותב המאמר הסברים למה יש כאלה שחושבים שהגלובליזציה לא עבדה, וסותר אותם. כנגד התפיסה האופטימית הזו יש לנו תפיסה פסימית שאומרת שבפועל כל הדברים שכותב המאמר מציין כהישג לא באמת התרחשו- היה משבר חובות, היה וויכוחים, לא היתה אחדות מוסדית, היה קשה לקבל החלטות במוסדות ומדינות החלו להסתכסך בינן לבין עצמן. התזה הפסימית אומרת שדרזנר מציג מציאות אופטימית מדי, כי הוא אומר שוועידת ה-G20 מוכיחה שהגלובליזציה עזרה, אבל בפועל כל מה שהוחלט במדינה הזאת לא קרתה בכלל, החלו וויכוחים והחל שלב שני למשבר- המשבר חובות באירופה הוא גל הדף של משבר 2008. יש וויכוחים האם המדינות באמת נקטו במדיניות קיינסיאנית מרחיבה- המדינות חששו שהחוב שלהן ילך ויגדל.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
תוכן עניינים
לפרסום כתבה באתר
מאמרים אחרונים
מורה פרטי לאנגלית בתל-אביב

בין כלל המקצועות שאנו למדים בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים, בתיכון ואפילו באוניברסיטה, אנגלית הוא ללא ספק אחד המקצועות החשובים ביותר לכל מי שמבקש לבנות

קרא עוד »
מדידה של הצלחת הסנקציות

  נניח שאנחנו מסכימים שמדינה היא ריאליסטית והיא עושה רק מה שמגביר לה את התועלת במידה מלאה, נשאלת השאלה למה עדין מטילים סנקציות. בגלל שמדברים

קרא עוד »