- טקסט תמים- נאיבי- פשוט וקל לקליטה:
- הופך את הצרפתים לפראנקים כדי לכבד את צרפת
- תמונת מראה פראנקים-מוסלמים:
| מוסלמים | פראנקים |
| כוחות הרשע | כוחות הטוב |
| מוסלמים | הנוצרים |
| עובדים את השילוש השטני שבו היבליל- המקבילה המוסלמית לשטן | השילוש הקדוש שבה נמצאת טנוגאן שהיא כנראה רוח הקודש |
| 12 ישועים | 12 ישועים |
| למריסל יש אחיין גיבור | לקארל אחיין גיבור- רולאן |
| 1 סימפאטי בלנקנדרין | 1 רשע גאנאלון |
- רוב המלחמות של קארל הנוצרי היו נגד הסאקסנים הפגנים ולא נגד המוסלמים הספרדים.
- חזרה על סרריל שמדבר על שארל
- חזרה של 4 פעמים על הדילמה הבסיסית של רולאן ואוליבייה- 'האם לתקוע בשופר'
- הקיטלוג- תאור מציאות מוגזם שמעקב את העלילה ומוותר על סקרנות הקורא– מאפיין של השירה האפית– המחברים לא הכירו את הומרוס אבל אולי את האינאיס:
נטייה לגוזמה- הצגת 12 השועים שהם בכלל לא מוסלמים או ערבים מלבד אחד. השועי האחרון סלאבי מוגזם ונורא- שיער ארוך עד הארץ. התגלמות הזוועה. אולי שד- אומרים ששדים חיים במדבר הצחיח והשחור שאין בו שמש.
- פרלופסיס- נטייה להקדים את המאוחר– המאזינים הכירו את הסיפור. נסיון להקדים את הסוף הרע כל הזמן:
- הישיבה נגמרת רע
- הכפפה שנופלת- סמל לאסון גדול שנובע מהרעיון לשלוח את גאגאלון למשימה.
- גאנאלון מאיים על רולאן ש'יום יבואו וחובו ישולם'
- 2 החלומות של קארל הגדול.
- הצלבנים כובשים את ירושלים והורג את כל מי שהתנגד לקארל הגדול כולל נוצרי
- geben- להתלוצץ, להתריס. האבירים של ימי הביניים היו מקניטים אחד את השני ורק אז נלחמים.
- הסיפור מסתיים במלחמה ענקית שמתחיל מקרב קטן יחסית.
- קארל הגדול היה צעיר אבל מתואר כזקן- היה בן 26 בזמן הסיפור ב 788. זקן לבן ארוך, כוח נבואי. כל כוחו נשען רק על רולאן. בוכה כשמבין שמותו של רולאן מבשר את תחילת הסוף שלו עצמו.
- השפעה על המציאות– רולאן הוסכר רק פעם אחת לפני זה ואחרי הסיפור במלא יצירות.
- אם להיות שגריר זה יוקרתי אז למה גאנאלון כועס? דינמיקה בין האבירים והאצילים באותה תקופה.
- מסתורין- שירת רולאן הראשונה ששרה שיר בסגנון הזה. מה הגיע קודם- השירה או הסיפור?
- למה גאנאלון ורולאן שונאים ככ. אולי כי בן ואב חורג בדרכ שונאים. אולי בגרסאות קודמות היה ידוע ששונאים.
- בגירסה הסקנדינבית שנקראת 'המסה על קארל הגדול' יש סברה שרולאן נולד מגילוי עריות בין קארל הגדול ואחותו והוא נתן אותו לגאנאלון.
הדקאמרון- היום הרביעי- ג'ובאני בוקאצ'ו
תקציר:
מגפת הדבר השחור בפירנצה שהבריחה מהעיר 3 גברים+7 נשים מהמעמד הגבוה. מתכנסים בחווילה ליד פייזולה- כפר ליד פירנצה. מעבירים 10 ימים בסיפור סיפורים. כל יום אחד נבחר למנהיג וקובע נושא וכל אחד מספר. סכה 100 סיפורים.
- ביום הרביעי המלך הוא פילוסטרופו שבוחר את האהבות הטרגיות בתור נושא- לועג לאנשי הכמורה כשמספר על פרח נזירות שחוטא עם אישה שניצל מעונש כשהוא מפיל באותו פח את אב המנזר- טוען שגוערים בו על שהוא ככ אוהב נשים ולכן יספר סיפור- פיליפו באלדוצ'י. היה מאוד מאוהב באישתו. כשמתה עבר עם בנו בן השנתיים למנזר ונזהר מאוד שלא ידבר או יראה את ענייני העולם הזה. כשהבן היה בן 18 הציע לרדת עם אביו לפירנצה כדי שיכיר את מכריו וכל מי שמביא ועוזר לו וכך ירד במקומו. כשראה נשים שאל את אביו מהן והוא ענה לו 'ברווזות' ושהן רעות מאוד. הבן התעקש לקחת איתו ברווזה להר- לא משנה מה הגברים עדיין ירצו נשים כי זה הטבע ואין מה להלחם בו.
- פיאמטה מספרת: טאנקרדי נסיך סלרנו הורג את מאהב ביתו גיזמונדה ושולח לה את ליבו בגביע זהב. השיא את ביתו היחידה והיא התאלמנה. בגלל שלא חיפש להשיא אותה שוב לקחה לה מאהב- גואיסקארדו. ממוצא נחות. העבירה לו מכתב סודי בתוך קנה. קבעו להפגש בחדרה דרך מערה שצידה האחד מוביל לחדרה וצידה השני בעל בקע מוסתר ממנו הוא יכול להכנס. יום אחד טאנקרדי בא לדבר עם ביתו ונרדם בחדרה וגילה את הנאהבים. בלילה הוא ציווה לתפוס אותו וגילה מה עשה לביתו. היא בתורה לא מכחישה ומאשימה אותו שלא השיא אוה שוב ובמיוחד אחרי שכבר הייתה נשואה והכירה את התענוגות. בלילה המלך ציווה לחנוק את גואיסקירדו והגיד לה את ליבו בגביע זהב. היא מילאה את הגביע ברעל ושתתה אותו ואז נשכבה במיטה וחיכתה למוות. אביה הגיע והיא השביע אותו שיקבור אותה יחד עם אהובה. היא מתה כשליבו צמוד לליבה.