ניסיונות אלו הם בעייתיים כיוון שהם מעט חוטאים לזיהוי היצירה עם המחבר שלה. העמדה ממנה הם ניגשים לטקסט היא לבוא עם הידע שיש לנו על וולטר ולהתאים אותו ליצירתו. אך זוהי יצירת ספרות והוא בעל החופש לעשות איתה מה שהוא רוצה. מה שהוא באמת עושה עם היצירה, בשיא המאה ה-18 והנאורות, הוא יוצר יצירה שהיא מאוד ביקורתית ופסימית גם לגבי האדם וגם לגבי החברה, לגבי האפשרות של תיקון.
5. טבע האדם והאפשרות לתיקון חברתי
שאלת הטבע-אדם (מונח שנוצר במאה ה-18) – ויכוח סביב השאלה -האם האדם הוא בבסיסו רע או טוב? בין היתר, בקנדיד, מתעורר ויכוח זה. גישה אחת מוצגת לנו סמוך להתחלה בעמוד 28, המייצג אותה הוא ז'ק האנאבפטיסט, אשר יוצא מגדרו לעזור לכל מי שצריך. הסיטואציה בעמוד זה – ז'ק ופנגלוס מפליגים בספינה אל ליסבון ואז ז'ק נקלע לויכוח עם פנגלוס. עמדת ז'ק היא שהאדם בבסיסו הוא טוב, או היה טוב לפחות, ומשהו התקלקל בדרך, לא ברור מה בדיוק. אם משהו התקלקל, ההנחה המובלעת כאן היא גם שאפשר לתקן, לחזור אחורה. עמדה זו במאה ה-18 מזוהה בעיקר עם רוסו, עליו נדבר בהמשך.
מנגד, במהלך המסעות של קנדיד באמריקה, פוגשים במלומד שאין אסון אפשרי שלא קרה לו, אשר מייצג גישה הפוכה לחלוטין. בעמוד 100 (פרק 21), אותו מלומד בשם מרטין מנהל דיון עם קנדיד. קנדיד שואל אותו אם הוא חושב שתמיד בני אדם הרגו זה את זה והיו שקרנים ורמאים וכו', מרטין אומר לו בחזרה – בכל פעם שנץ רואה יונה הוא טורף אותה, האם הוא השתנה אי פעם? קנדיד אומר שלא. אז מרטין אומר לו שאם טבעו של הנץ לא השתנה, מדוע שהאדם ישתנה? אם כן העמדה היא שהאדם תמיד היה רע, הוא לא נועד להשתנות, והאפשרות לתיקון לא באמת קיימת.
היצירה מציבה את שתי האפשרויות הללו, את העמדה של ז'ק מול העמדה של מרטין. באיזה צד היצירה מצדדת? לדעת המרצה אין ספק לגבי עמדת היצירה (לא בהכרח עמדת וולטר באופן כללי). הסיטואציה לאחר הבעת עמדת ז'ק היא שמטביעים אותו, וזה מציג באור די מגוחך את עמדתו.
עניין זה ממשיך ומתפתח לאורך היצירה, הפסימיות לגבי האדם. עמדת קנדיד לגבי עיר הזהב אלדוראדו, בעמוד 85 – קנדיד מתאר את המקום כגן עדן עלי האדמות, זוהי עיר שהוסתרה ולכן האירופאים עוד לא הגיעו אליה והשחיתו אותה, בעיר זו בזים לזהב, הוא כמו בוץ הזורם ברחובות, יש להם דת אחת מבלי כוהני דת, הם חיים חיי הרמוניה ושיתופיות. אלו אלמנטים רבים המזכירים את מונטיין. דבר נוסף שהוא מדגיש בתיאור העיר הוא שיש בה (א') היכל מדעים, היכל שלם המוקדש למדעים, ו(ב')שהם מתקדמים טכנולוגית מכל מקום אחר. כלומר, אם מונטיין טוען שצריך לחזור לחיים של האדם בראשית ההיסטוריה, לפני התרבות, וולטר מציג כאן משהו אחר – הוא אומר שיש קיום טהור שהולך יד ביד עם טכנולוגיה. זה מתאים לעמדת וולטר בהקשר זה, האופן בו הוא תומך בטכנולוגיה, כאמצעי לקדמה ולא כאמצעי לקלקול. הוא אומר שזהו המקום הטוב ביותר בעולם ושעליו להישאר בו, אבל אז המחבר מתערב ואומר שקנדיד לא יכול להישאר שם. הוא אומר שאנשים אוהבים להתרוצץ ממקום למקום וכו', ומבחינתו האדם נועד להיות סקרן ורברבן, לכן גם אם כבר הגיע לגן עדן לא יוכל להישאר שם כי הוא חייב לצאת משם כדי להשוויץ. במובן זה, העמדה הפסימית של וולטר מתגלגלת אל תוך הטקסט.
זה מתעצם עוד יותר כשמגיעים אל הפרק המסכם (פרק 30): בפרק זה אנו נמצאים באזור טורקיה (קונסטנטינופול), ונאמר כי קנדיד מחליט להינשא לקוניגונדה כדי לעשות דווקא לאחיה. אז שוב, אם התחלנו עם קנדיד טהור, אנו מסיימים עם קנדיד שהושחת לחלוטין.
מאוחר יותר, כאשר הם מגיעים לאחוזה השקטה של קנדיד, בעמוד 148 הם נמצאים שם ונאמר כי השתלט על המקום שעמום כה עמוק עד שקוניגונדה אומרת שהיא לא יודעת מה עדיף, לעבור שוב את כל הזוועות שעברו עליה ועל כולם או להישאר במקום זה. כלומר, הם הגיעו אל מנוחה ונחלה, והעמדה של הטקסט היא שהאדם לא יכול לסבול שיעמום כזה (עמדת מרטין).