עד כה היה הטענה שככל שיש יותר סחר יש פחות מלחמות בגלל העלות האלטרנטיבית. בשנות ה-90 עברו להסבר של סחר מולטילטרלי ולא רק סחר בילטרלי. אח"כ עברו להסברים של גלובליזציה- ככל שמדינות יותר פתוחות לגלובליזציה יש פחות מלחמות. אח"כ עברו לטענה שזה לא רק גלובליזציה זה איתותים, ובנוסף יש את ההסבר של הרשתות.
השלום הקפיטליסטי:
הסבר שהיה פופולרי בשנות ה-2000, שטוען שהמשחק הוא עמוק יותר – התנאי המקדים לכך שמדינה תהיה מדינה מרוסנת ולא תעודד מלחמה זה סוג המשטר הכלכלי שבתוך המדינה. חוקרים מסוימים טענו שהרוח הקפיטליסטית מעודדת כשלעצמה שלום, במנותק מכל ההסברים האחרים – הקפיטליזם עצמו מעודד שלום.
- קפיטליזם הוא תנאי הכרחי לצמיחת דמוקרטיזציה.
- דמוקרטיה כשלעצמה אינה מספיקה והיא לא תהווה גורם מייצב, הדמוקרטיה בעצמה היא לא את שיוצרת שלום. כדי שהשלום הדמוקרטי יעבוד, צריך שזכויות הקניין יהיו מובטחות: ככל שהכלכלה פחות ריכוזית כך קשה יותר למסות את האזרחים או להעביר במהירות תקציבים להתעצמות צבאית. במילים אחרות, אם המפעלים והתעשייה הביטחונית היא בידי הממשלה, הממשלה יכולה לגייס במהירות משאבים למלחמה. לעומת זאת, אם המדינה מסתמכת על המסיים של המגזר העסקי, יהיה לה יותר קשה לגייס משאבים למלחמה.
- השלום הקפיטליסטי בעצם אומר שברגע שיש מגזר עסקי חזק, הממשלה חייבת לו דין וחשבון, ולא יכולה לממן את המלחמה – ממשלה ריכוזית ששולטת בכל המפעלים יכולה לממן את המלחמה, בעוד שממשלה לא ריכוזית עונה למגזר העסקי ולא יכולה לממן את המלחמה. המגזר העסקי יפגע במלחמה אז הוא לא ירצה לממן אותה.
- ממשלות ריכוזיות מהוות יעד למתקפות מנע– ממשלה ריכוזית זה ממשלה עם רנטה קבועה, כלומר הן יכולות לתקוף, ולכן הן יכולות להיות יעד למתקפת מנע. לדוגמא, ב-1956 הולאמה תעלת סואץ, היתה רנטה קבועה לממשלה המצרית, ולכן החלה מתקפת מנע של מבצע קדש.
- מלחמות מאפשרות לממשלות לדחות רפורמות כלכליות הכרחיות ולמסות את הנתינים. ממשלות יצאו למלחמות כדי להצדיק את גודלן.
- ברגע שהאזרחים אינם תלויים כלכלית בממשלה הם פחות נלהבים לקחת חלק בהרפתקאותיה– אזרחים לא רוצים שהקניין הפרטי שלהם יפגע, אם הקניין\הנכסים שלך אינם פרטיים והם מגיעים מהממשלה, האזרחים יהיו יותר מחויבים לממשלה. אם יש קניין פרטי יש פחות נכונות לתרום. התאוריה הזו רואה בזה יתרון- אם יש קניין פרטי, והוא ערך מקודש, אתה לא תיקח חלק ב"הרפתקאות" הממשלה.
- לעומת זאת, סובסידיות ותמיכה ממשלתית מקטינים את העלות שנובעת ממלחמה– אם המדינה נותנת סובסידה לאזרח הוא לא חושש מהעלות של המלחמה, האזרח מוכן להשתתף במלחמה.
- לסיכום, בעידן קפיטליסטי הממשלה יותר נסמכת על המגזר העסקי, צריכה יותר שיתוף פעולה, ולכן פחות נכונה לצאת למלחמה לא מוצדקת. בנוסף, בעידן הקפיטליזם הציבור פחות לוקח חלק במלחמות.
האם מונופולים ותאגידם רב-לאומיים מייצבים או מערערים את היחסים בין מדינות?
קפיטליזם בבסיס מתנגד למונופוליזציה, למרות שהשיח הרווח מציג את הקפיטליזם כמשהו שבעד מונופול. הקפיטליזם הוא בעד תחרות שתמנע מונופול. מבקרי הקפיטליזם אומרים שבקפיטליזם יש נטייה לצבור הון וליצור מונופול. החל וויכוח האם מונופול זה דבר טוב או רע. חוקרי קפיטליזם אומרים שיש ליצור כלכלה חופשית כדי למנוע יצירה של מונופול.
מדוע מונופול פוגע ביחסים בינלאומיים:
- חברות לא תחרותיות (=מונופולים) ירצו ליזום עימותים כדי למנוע ייבוא מתחרה – אם יש מונופול שסגר את השוק לייבוא של מוצר מסוים, אם היה שוק שהיה סגור לתחרות ונוצר מונופול בתחום מסוים, המונופול יכול לצבור עוצמה פוליטית ולפגוע ביחסי ייבוא עם מדינה אחרת שמייצרת את המוצר שמתחרה באותו מונופול. אם יש לנו חברה שהיא מונופול בזכות ההגנה של הממשלה עליה, אז אותה חברה תחשוש מהתחממות של היחסים בין המדינה שבה היא פעולת לבין מדינה אחרת שיכול לייצא ממנה ייבוא מתחרה למוצרים שהיא מייצאת.
- חברות לא תחרותיות ירצו להבטיח שווקים באמצעות כיבושים– תאגיד גדול שאינו תחרותי ידחוף את המדינה לצאת להרפתקה צבאית כדי למנוע תחרות, וכדי לשרת את האינטרסים שלו. ברגע שמונופול כ"כ גדול בכלכלה צריך לשרת את האינטרסים שלו, אפילו אם האינטרס שלו אינו בהכרח ביטחוני.
- מונופולים גדולים יעדיפו לעיתיים להשתמש בכוח כדי לזכות בחומרי גלם זולים– מונופול גדול הרבה פעמים צריכים משאבי טבע. זוהי טענה מרקסיסטית, שגורסת שהמונופולים גררו את העולם לקולוניאליזם.
- חברות רב לאומיות יגררו את מדינות האם להתערבות צבאית כאשר השקעותיהן מעבר לים עלולות להיפגע כתוצאה מחוסר יציבות פוליטי. לדוגמא, אם פוגעים בחברה אמריקאית שפועלת בצ'ילה ארה"ב תעודד הפיכה בצ'ילה.