הנרטיב האופטימי

הנרטיב האופטימי – הגלובליזציה עזרה לבלום את המשבר, ואולי היא תרמה להתפתחותו אבל בגלל הגלובליזציה המדינות שיתפו פעולה:

השוואה בין המשבר של 2008 לימי השפל הכלכלי הגדול:

• יש מאמר (לשיעור של היום- דניאל דרזנר) שאומר שהמערכת עבדה- הוא משווה במאמרו בין ההתנהגות העולמית בשנות ה-30 לבין ההתנהגות העולמית ב-2008. המטרה של המאמר היא להראות שההתנהגות הבינ"ל של 2008 מנעה מהעולם להכנס למצב של שנות ה-30. לטענתו בשנות ה-30 קרסו מוסדות כלכליים קטנים יותר מאלו שעמדו לקרוס ב-2008.
• כותב המאמר מתאמץ להוכיח שיש פן השוואתי בין 2 המשברים. הוא טוען שההתאוששות לאחר המשבר של 2008 משמעותית בהרבה מזו שנרשמה בשנות השלושים:
• ההתאוששות לאחר המשבר של 2008 משמעותית בהרבה מזו שנרשמה בשנות השלושים:
  • התפוקה התעשייתית הגלובלית גבוהה ב-2014 בכ-10% לעומת התפוקה ב-2008. לפי אותו חוקר העולם אמנם חווה ירידה כלכלית ב-2008, אבל אחר כך העולם המשיך לצמוח.
  • לעומת זאת, בשנת 1934 התפוקה התעשייתית עמדה על כשני שלישים מהתפוקה ב-1929, כלומר שליש מהפעילות הכלכלית נמחקה.
  • הצמיחה הכלכלית העולמית ירדה בשנת 2009 ב-0.59. בשנת 2010 ו-2011 הכלכלה העולמית חזרה לצמוח.
  • בעוד שהסחר העולמי צנח ביותר מ-25% ארבע שנים לאחר 1929, הסחר העולמי גבוה ב-2014 ב-5% לעומת ערכו ב-2008.
  • היקף ההשקעות חוצות הגבולות עדיין לא הגיע ב-2014 לקצב שאפיין אותן ב-2008, אך נרשמה התאוששות מהירה.
  • למרות המשבר, שיעור העוני הקיצוני העולמי נמצא במגמת ירידה.

התאוששות הסחר הבינ"ל:

שיתוף פעולה בצלו של המשבר הפיננסי – בהתבסס על מאמרו של דניאל דרזנר – הצד האופטימי שטוען שהגלובליזציה סייעה במניעת התדרדרות של המשבר:

• המאמר טוען ששיתוף הפעולה העולמי הוא זה שגרם להצלחה של ההתמודדות עם המשבר.
• דניאל דרזנר גורס במאמרו מ-2004 שהגלובליזציה עזרה לשיתוף פעולה בינ"ל. הוא אומר שביחסים בינ"ל יש להשתמש בכלי ההשוואתי. הוא טוען שגם בשנות ה-30 וגם ב-2008 היה משבר מאוד גדול, אבל ב-2008 יש מוסדות בינ"ל שעובדים בעוד שבשנות ה-30 לא היה מוסדות כלכליים בינ"ל שעבדו. בגלל שב-2008 לא היה קריסה אדירה ומלחמה, הוא מסיק שהמערכת עבדה, ושהמוסדות הבינ"ל סייעו בכך.
• “In 1929 the British couldn’t and the United States wouldn’t. When every country turned to protect its national private interest, the world public interest went down the drain, and with it the private interests of all.”
• הוויכוח הוא לגבי מידת שיתוף הפעולה הבינלאומי לאחר המשבר של 2008.
• ישנם מאמרים שמדגישים את ההתגייסות העולמית המידית להתמודד עם המשבר.
• חלק נכבד מהמאמרים שנכתבו מאוחר יותר מציגים תחזיות יותר פסימיות לגבי מידת שיתוף הפעולה.
• אפשר לטעון כי הנתונים המוצגים של התאוששות והתמודדות חיובית עם המשבר הפיננסי לא הושגו בזכות התפקוד הבינלאומי, אלא למרותו. בשביל לתמוך בטענה האופטימית שלו כותב המאמר בוחן את המדיניות, כדי להוכיח שהמדיניות עצמה בעד סחר ובעד גלובליזציה, בעוד שבמשבר של שנות ה-80 היא היתה נגד.
• ראינו כבר מקרים בהיסטוריה שבהם הסחר וההשקעות גדלו למרות המדיניות הפרוטקציוניסטיות שנקטו ממשלות, ובוודאי לא בזכותן- לדוג' בתקופה לפני מלה"ע ה-1 בה מדיניות היו פרוטקציוניסטיות אבל הסחר עלה בכל מקרה.
• לכן, כותב המאמר מציג לנו גם נתונים על המדיניות. בשנות ה-30 המדיניות האמריקאית היתה פרוטקציוניסטית, היתה עלייה בכמות ההגבלות על סחר שבהן נקטו ממשלות לאחר המשבר.
• אפשר להצביע על עלייה בכמות ההגבלות על סחר שבהן נקטו ממשלות לאחר המשבר – לאחר בחינה של ההגבלות על הסחר ברחבי העולם כותב המאמר מוכיח את הטענה שלו שמדינות היו בעד גלובליזציה, המדיניות שלהן היתה פרו-סחר ופרו-גלובליזציה.
• עם זאת, במשבר הפיננסי של 2008 שיעור ההגבלות לא עלה באופן חד, והוא ירד לאחר 2010. ניתן לראות את זה בחקיקה.
• מדינות כן נזהרו לא להפר את כללי ה-WTO, למרות כל הדיבורים והחשש ממשבר בינ"ל קיצוני – כלומר הטענה המרכזית היא שבגלל שמדינות קיבלו את הגלובליזציה והתנהגו באופן אחראי, המשבר של 2008 הכה בהן פחות חזק מהמשבר של שנות ה-30. בשנות ה-30 לא הפנימו את היתרונות של הגלובליזציה, ולא היה כזה הרבה גלובליזציה, היתה נסיגה בגלובליזציה בשנות ה-20 בזמן תקן הזהב. בגלל שלא היה גלובליזציה מדינות נוטות לפרוטקציוניזם בזמן המשבר. דניאל דרזנר לעומת זאת טען שבשנת 2008 יש גלובליזציה, יש מוסדות גלובליים שהצליחו ליצור מקום מפגש למנהיגים אחראים להנהיג מדיניות חכמה, ובגלל הנהגה כלכלית עולמית למרות שהמשבר היה בלתי נמנע, המשבר לא הוביל למשבר ארוך טווח וקטסטרופלי או לעלייה של משטרים פשיסטיים.

ה-G20:

• כדי לתמוך בטענה שכל מזעור הנזקים היא תולדה של שת"פ בינ"ל, מספר כותב המאמר על המוסדות שהצליחו למנוע את המשבר, ומפרט את שרשרת השתלשלות האירועים שהובילה לטענתו למניעה של מגמות פרוטקציוניסטיות, שמנעו קריסה עולמית. כדי לעשות זאת מתמקד כותב המאמר בהתנהלות פורום G20.
• פורום של שרי אוצר שהוקם בשנת 1999 בעקבות המשבר הפיננסי במזרח אסיה. זה החל עקב המשבר של 1997 שהחל בתאילנד, והיה המשבר של מדינות מזרח אסיה.
• ברגע שהמשבר של 2008 פרץ היתה הבנה שהמוסד הזה יכול לסייע בפתרון המשבר, ולכן הפורום שודרג למעמד של ראשי מדינות לאחר המשבר הפיננסי ב-2008.
• בניגוד למועדון ה-G8/7 מועדון זה כולל מדינות מאזורים מגוונים ומתרבויות שונות.
• חברותיו אחראיות ליותר מ-85% מסך התוצר העולמי, והן כוללות כ-66% מכלל האוכלוסייה העולמית.
• "This movement to the G20 and away from the G7 is economic realities. You can’t talk about the global economy without having the major dynamic economies at the table"– ציטוט של בכיר מהבנק העולמי שאומר שאין ברירה וחייבים לעבור לפורום רחב יותר של 20 מדינות.
• טיעון המאמר הוא שמא שאחראי לאותה בלימה של מדיניות פרוטקציוניסטית שהיתה יכולה להוביל להתדרדרות בכלכלה העולמית זה אותו פורום של G בגלל הגלובליזציה המדינות ידעו שהן לא יכולות לנקוט בגישה פרוטקציוניסטית. המיסוד של שיתוף הפעולה בפורום G20 עזר להתמודד עם המשבר. אותו מיסוד לא היה קיים בתקופת מלה"ע ה-1, בה היתה התנגדות מדינית חזקה מאוד לגלובליזציה- הגלובליזציה התרחשה למרות המדיניות ולא בזכותה. בנוסף, לא היו מוסדות בכלל ואמון בתקופה זו. אחרי מלה"ע ה-1 ניסו ליצור את חבר הלאומים אבל מבחינה כלכלית ההסדרים הכלכליים היו הסדרים ספונטניים, לא היו אמנות ומוסדות שיבססו את ההסדרים הללו.