- אמביוולנטיות– אומרת לטלמכוס שתגיד רק את האמת ואז משקרת- השקרים מותרים למטרה טובה
- טלמכוס מבין שמנטס הוא אתנה רק כנעלמת– אנשים שונים תופסים את אותו סיפור/ אירוע בצורות שונות
- גבול מטושטש בין אלים לבניא– הלנה חצי אלה תופרת שמלה בעלת 'נגה כוכב' והיא יפה מזרע אלוהים
- מלנאוס ואודיסאוס נקראים 'אלוהיים'
- אתנה מתחפשת לאדם– מנטס
- קיטון השתייה שמנלאוס מביא לטלמכוס נעשה ע"ע האל בעל המלאכה
- המימד האנושי- משבחת את הצד האנושי של הגיבורים:
- אודיסאוס מוותר על חיי נצח עם קליפסו כדי לחזור לביתו
- ביצירה מקומם של בניא מבוסס בעולהז ולא באולימפוס ^
- אכילס אומר לאודיסאוס שמעדיף להיות רועה בקר מאשר מלך רוחות השאול
- אזכור רפלקסיבי של ביצוע היצירה- פמיוס המשורר מספר במשתה המחזרים את סיפורם של גיבורי טרויה ופנלופה מתפרצת ומבקשת שיפסיק כי מעציב אותה– מדגיש את היכולת של מחבר האודיסאה לעורר רגשות
- בשיר ה6 כשאודיסאוס בסעודה אצל התרקים המשורר שר את סיפורו ואודיסאוס פורץ בבכי שקט בגלל הרגש הרב .
- תחכום- הדמות המורכבת של אודיסאוס משפיע על המבנה הכללי של היצירה
- התכחום מבדיל אותה מהאליאדה
- סיפור בתוך סיפור- הרמיוס רועה החזירים מספר את סיפורו לאודיסאוס- הנסיך אבמיאוס מהאיים אורטיגה- נחטף ע"י האומנת שלו והכנענים (הפיניקים) מוכרים אותו לאביו של אודיסאוס.
- סיפורה של האומנת שנחטפה גם היא מהכנענים.
- סיפורה של אאוס- אלת השחר שמוזכר שחטפה את קליטוס והפכה אותו לבן אלמוות.
- 'ונהנה איש מיסורי רעהו'- שני הקשישים נהנים מהשמעת סיפורי הזוועה- כי נגמרו טוב.
הבשורה על פי מתי- הברית החדשה – שנת 80-85 אחרי הספירה
תקציר
ישו נולד מרוח הקודש ליוסף ומרים ביהודה. חכמי המזרח שאלו את הורדוס איפה שהו. הלכו בעקבות הכוכב. מצאו אותו והמשיכו הלאה. אביו ברח עם ישו עד למותו של הורדוס. מחזיר את ישו לנצרת. ישו חוזר ועושה ניסים בכל הארץ. עובר ליד בית המכס ורואה את מתי ואומר לו לבוא איתו. מודיע שעומד למות. נבגד ע"י יהודה איש קריות תמורת 30 כסף ונתפס. צוחקים עליו ושמים כתר קוצים על ראשו וגלימה. צולבים אותו ומת בצהריים. צדיקים מתים קמים מקיבריהם. משמר עם הקבר כדי שתלמידיו לא יגנבו אותו כי אמר שאחרי 3 ימים יקום לתחיה. מלאך מגולל את האבן אומר לנשים שכבר קם. פוגשות אותו והוא אומר להן שיפגשו אותו בגליל. יצווה על התלמדים ללכת בעקבותיו ולנצר.
- הראשונה מתוך 4 הבשורות. לא העתיקה ביותר (מרקוס) אבל הקרובה ביותר לסיפור.
- כנראה לא באמת חוברה ע"י מתי
- מתי מוזכר בסיפור וזה מעצים את הסיפור והופך אותו לרלוונטי. לאו דווקא המתי שכתב.
- בין סיפור לשיח- Q- הסיפור המקורי שאבד ועליו מבוססים מתי ומרקוס.
- 2 סוגות ספרותיות יחד:
1.הסיפור של ישו מלידתו עד תחייתו- בגוף שלישי. ספרותי טהור.
2.השיח המורכב מדרשות, משלים והוראות בין ישו למי שמקשיב לו- לפעמים גוף ראשון. משלים וציטוטים
- התחכום הנראטיבי- שפה פשוטה בגלל הפרימיטיביות שלה- כמו סיפור הרפתקאות.
- פרולפסס- ההפך מפלשבק- מזכיר מה יהיה בסוף- בהתחלה 5 תלמידים (4 דייגים ומתי) ואחכ 12 תלמידים. ישוע מנבא מה יקרה לו מול התלמידים.
- שמירה על מתח למרות שיודעים מה יקרה בסוף:
1.אומר לאנשים שמרפא לא לגלות ולמרות שמגלים (עיוור לכולם) לא מחזיר להם את מחלתם. אז למה אמר? ענווה+ יודע את גורלו
2.ישוע מגלה על עצמו דברים חלקיים באופן מזדמן- שיהרג אבל לא איך. שיבגדו אבל לא ישירות מי.
- מציג את עצמו כמשיח/ יותר ממשיח/ בנאדם- רעיון נראטיבי מתוחכם- בין תחכום לפשטות.
- סתירות- מפחיד אבל אוהב. חלק מההמון מפחד וחלק עוקב אחריו.
- אם ישו עוזר לאנושות למה מפחדים ממנו?
- יריבות בין צלמידיו של ישו- לתלמידיו של יוחנן- לפרושים- יש סברה שישו היה פרושי. יוחנן יצר כת שונה מרוח בית המקדש.
- ביו טקסטואליות- נכתב במקור ביוונית. אולי ע"י יהודי מתיוון או סתם מתיוון.
- לא אפוס יווני כי אין סיפור אהבה. פשוט וגולמי מידי.
- דומה למדרשים היהודים באותה תקופה- משלים ונמשלים (משל הזורע)- זורע רעיון יהודי בסיפור יווני.
- דומה ליהדות:
- לסיפורי ניסים על רבנים.
- פירוש פסוק ע"י פס' אחר- ביאור בטקסט המקראי ע"ע הטקסט המקראי
- משתמשים בטקסט של המקרא כדי לבאר את הברית החדשה
- פסוקים מקדמים את העלילה- מביאים סיפורים על ישו כמבוססים על פסוקים- הסיפור מתאים את עצמו לציטטות תוך כדי- משנה את כללי המשחק תוך כדי המשחק.
- סיפור ר עקיבא- וישו- שניהן מהללים את עצמם.
- חלוקה של הטקסט- חוקרים אומרים שאולי מנסים ליצור 5 חומשים משל עצמם. חלוקה ל5 יחידות
- קרבה והזרה
- ניזון מהמקרא בצורה מקורית- פס' מפרשים לא פס' אחרים אלא את ישו עצמו, טקסט יווני שנראה במבנה שלו אקזוטי ליווני הפשוט.
- טקסט חוצה תרבויות- טקסט מעבר בין התרבות היוונית הפגאנית ליהדות שהתיוונה.
- הטקסט החיל את תרבות הכתיבה האירופאית והמערבית- דוסטוייבסקי קורא לסיפור של שדים ומשתמש בסיפורו של ישו+ סופר סובייטי שמספר את הפרקים האחרונים של הסיפור.
- 'קול נהי ברמה נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם'- הורדוס הורג את כל הילדים. משתמשים בזה הרבה היום. אינטרטקסט לסיפורים אחרים.
- ע"פ הטקסט ישו דמות הסטורית ורק משליו לא אמיתיים
- סיפורים מאגיים עם מקורות לא יהודיים- רעיון מזרחי פרסי- 'דרך כוכב מיעקב והיה לעם'- מקללת בלעם. אבל גם מהספר השני של אינאס- בורח עם חבריו מטרויה ומהיוונים עד שאחד האלים שולח כוכב נופל בחורשה כסימן לאן לברוח.
- אמן- לא זה שביהדות שנותן תשובה על ברכה אלא במשמעות של אמת אחת.