הביקורת הקיינסיאנית

הביקוש הוא פונקציה של 3 גורמים:

1. הביקוש הפרטי (C )–ככל שההכנסה יותר גדולה אנשים יותר יצרכו.
2. ההשקעה–הביקוש של הסקטור העסקי (למשל מבנים, מכונות, גורמי ייצור שמגדילים את התוצר בעתיד). בנוסף, ריבית היא אחד הגורמים שאנחנו חושבים שמשפיעים על הרצון להשקיע.
3. הצריכה הציבורית –הממשלה כגורם משמעותי בצריכה. החלטותיה לאו דווקא נובעות מאותם שיקולים של פירמות, כי הממשלה לא מנסה לייצר רווח לעצמה אבל היא משפיעה על כלל המשק.

הביקורת הקיינסיאנית

קיינס מבקר את הריבית של המודל הקלאסי והניאו-קלאסי של הכלכלה. הריבית היא כמו מחיר הכסף, גורם המאזן בין חיסכון להשקעה במשק. התפיסה של המודל הקלאסי אומרת שיש חלק מתוצר שאנחנו צורכים וחלק שומרים- חיסכון במשק הוא אותו חלק של התוצר שלא משמש לצריכה. בחיסכון הזה אפשר לעשות 3 דברים (שנכנסים להשקעה):

1. השקעה בהון, מכונות מבנים
2. הגדלת המלאי
3. ייצוא לחו"ל–הריבית מגבירה את כושר הצריכה בעתיד.

הגישה הקלאסית מניחה שיש שוויון במשק בין חיסכון והשקעה נקיים (בלי הבלאי). אם מאיזו סיבה אנשים מחליטים לחסוך פחות- השוק יאזן את עצמו ולכן ההשקעה תהיה יותר נמוכה. החיסכון יתאזן עם ההשקעה ולהיפך. החידוש של קיינס הוא שאי אפשר לפתור את הבעיה דרך הריבית. הוא מסתכל אמפירית (המשבר הגדול) ואומר שהריבית היא לא הגורם המשמעותי במשק. הגורם המשמעותי הוא רמת ההכנסה. אם ההכנסה של היחיד עולה, יש גבול לכמה אבטיחים נרצה לצרוך. מתישהו נחסוך. הנטייה לחסוך תגדל ככל שההכנסה עולה. אז החיסכון הוא לא רק עניין של ריבית אלא של גובה ההכנסה.

גם ההחלטות של העסקים לא תמיד קשורות לגובה הריבית. כשהריבית נמוכה מחיר הכסף יותר זול ואז לכאורה המשקיעים ירצו להשקיע. אולם, לפי קיינס- פירמה מסתכלת על הרווחים העתידיים, ולאו דווקא אם הריבית גבוהה או נמוכה אלא אם כתוצאה מהשקעה יהיו רווחים עתידיים. הפירמה לא תשקיע יותר אם היא לא חושבת שיהיו לה רווחים עתידיים. ושוב, בתקופה של משבר אנשים הופכים לזהירים יותר. הציפיות בתקופה כזו הן נמוכות ולכן לריבית אין משמעות.

המסקנה של קיינס היא שסביר שנגיע למצבים בהם יהיה חוסר התאמה בין הביקוש וההיצע בשוק החיסכון וההשקעה. השווקים הללו לא יהיו בשיווי משקל. איך זה קורה?אם יש פער בין חיסכון להשקעה, המשמעות תהיה שהפער ייסגר על-ידי כך שהתוצר ירד, וגם ההכנסה עד לשיווי משקל. מסקנה אופרטיבית לגבי אותם אנשים- כל עוד השחקנים בכלכלה (צרכנים, חוסכים, משקיעים) לא ישנו את ההתנהגות שלהם נהיה בבעיה של חוסר התאמה. לכן צריך את הממשלה שתדחוף אותם לשנות את ההתנהגות שלהם. אחרת התנהגותם לא תשתנה לבד. לדוגמא:

אחד הדברים שקיינס מזהה הוא שהנטייה לחסוך והנטייה להשקיע הן שונות ולא הולכות יד ביד. באופן יחסי, השיעור היחסי של החיסכון במשק עולה עם העלייה של ההכנסה, אך הגידול בהשקעות קטן יותר מהגידול בחיסכון.הפער בין הנטייה לחסוך לנטייה להשקיע מביא למשבר כלכלי מכיוון שהאפקטים המצטברים יוצרים פער בין ההיצע לביקוש אשר גורם לאבטלה ושפל כלכלי.

1. ציפייה לרווח משפיעה על רמת ההשקעה
2. רמת ההשקעה משפיעה על הרווחיות
3. המכפיל הקיינסיאני–10,0000 = …+ 810 ₪ + 900 ₪ + 1,000 ₪. מדבר על ההשפעות של תוספת בביקוש.

מעורבות הממשלה

המשמעות היא שמדיניות ממשלתית נחוצה לשם הגדלת הביקוש וההשקעה על מנת להיחלץ מהמשבר הכלכלי. איך עושים את זה? צריך לייצר תמריצים על הסוכנים הכלכליים כדי להגדיל את הביקוש שלהם. כמה דרכים לכך:

• הקטנת שער הריבית–אולם לפי קיינס, אי אפשר רק להוריד את שער הריבית.
• להגדיל את ההוצאות הממשלתיות–פרויקטים גדולים ממשלתיים למשל בניית רכבת, סלילת כבישים וכאלה. מאיפה הכסף? מציע להיכנס לגירעון לטווח הקצר, כדי שאחר כך נסגור אותו. אפשר גם לעשות אינפלציה על-ידי הדפסת כסף והזרמתו למשק, זה יעזור להתרחבות המשק כולו.
• הלוואה ממשלתית
• מיסוי

הוויכוח על הדרכים קיים עד היום, מן הסתם. יש כמה אסכולות שונות לכך. מעורבות ממשלתית בייצוב פותחת את הדלת לחיבור אג'נדה פוליטית לתהליכי הכלכלה. זה חלק מהשיקולים להפרדה בין בנק מרכזי לממשלה. לדוגמא: הגדלת הנטייה לצרוך על-ידי הממשלה- במצגת.