שיעור 3

הבריכה

המשפט של ביאליק בהתחלה נקרא מוטו.זה מה שקוראים לציטוט בתחילת שיר. זוהי הצהרת כוונות של המשורר. המוטו יוצר קשר בין 2 טקסטים- השיר הזה יוצר קשר עם שיר של ביאליק בשם "הבריכה".

בשיר "הבריכה" של אנה הרמן חסרה המון אינפורמציה- מי זו טלי, מה הקשר שלה לדוברת, אבל לא באמת צריך לדעת. לא ידוע מה קרה בין השתיים אבל יחד עם זאת אולי זה לא עיקר השיר. אולי עיקר השיר זה לא מה קרה ביניהן. אנחנו יודעים שיש בעיה אבל לא יודעים מהי. השיר הזה הוא מונולוג שיש בו פנייה ישירה אל טלי, כאילו שהיא שומעת. זה מונולוג בסיטואציה דיאלוגית- כאילו מדברים לטלי אבל אין תשובה אז בפועל זה מונולוג. בפסיכולוגיה המים מסמלים את הלא מודע, לכן זה לא מקרי שהמים מופיעים פה.

"מחר אלך לשחות לי בבריכה שבה שחית"- השורה הזו פותחת את כל הבתים בשיר, והם מסתיימים בצורה מאוד דומה אחד לשני. כלומר לכל בית יש מסגרת של פתיחה וסיום. ללכת לבריכה זה לא אירוע משמעותי בדר"כ, אבל כאן זה הופך להיות חשוב. זה נראה כאילו ההליכה לבריכה זו פעולה מטהרת, כאילו שאדם חייב ללכת אליה כדי להשיג משהו. זה לא סתם בריכה, זה הבריכה שבה שחית. זה מיוחד כי זה קשה- יש פה בעיה.

"כשאכנס למים"- היא לא יודעת מה יהיה, היא מתכננת. זה בזמן עתיד לא עבר. הכניסה למים יוצרת אצל המוענת איזושהי פעילות נפשית. היא הולכת לבריכה מסיבה נפשית אל כי חם בחוץ. המים בהרבה דתות מטהרים (מקווה, הטבלה). היא רוצה להיטהר, אבל גם לא בטוח שהיא תראה את הבריכה, זה יקרה מחר. זה כרוך במאמץ נפשי עצום ללכת לבריכה, אולי היא לא תצליח. אבל היא מתכננת.

"אנפץ את הזכוכית שנקרשה סביב במשך השנים"- כאילו שהיא נמצאת בתוך פעמון זכוכית, סגורה שנים בתוך כלא מזכוכית, והיא רוצה לנקות את עצמה מזה. אולי יש פה רמיזה ל"פעמון הזכוכית" (ספר של סילביה פלאט על האשפוז שלה בבית משוגעים). יש פה סיטואציה של המוענת שהיא רוצה לצאת ממצוקה חזקה מאוד שיש לה שקשורה לטלי, לא ברור איך. היא רוצה לצאת מזה ע"י אקט פולחני, סמלי, שיוציא אותה מזה.

בסוף הבית נוצר אצלה קשר בין הבריכה לבין טלי. לא ידועה סיבת הקשר. אולי כי לטלי יש עיניים כחולות, אולי כי טלי היתה הולכת לבריכה הזאת או ששתיהן היו הולכות לבריכה. אין פה משהו לוגי אלא אסוציאטיבי.

הבית השני מתחיל באותה שורה. זה הופך להיות מאין מנטרה, עוגן. כשיש משפט כזה שחוזר זה אומר שבשיר יש 2 סוגים של אינפורמציה- אחת מוכרת שחוזרת על עצמה ונותנת נקודת אחיזה ואחת חדשה. זה נותן משהו להיאחז בו אך מצד שני יש גם את הדברים החדשים שמתווספים בשיר.

בשלב הזה הבית סוחב את כל המטען של הבית הראשון, יש לנו כבר יותר אינפורמציה. "בעין בתכולה שלך אהיה הלחלולחית האדומה… ראיתי את הפצע"- משפטים קשים. אולי פעם הם היו בבריכה ביחד ואז היא ראתה בעיניים של טלי את הכאב. אנחנו לא יודעים מה הכאב.

החריזה בשיר מאוד דומיננטית- טוטאלי, טלי. השיר הזה הולך על כל הקופה- אולי לא חיים ומוות אבל זה גורלו של אדם. מערכת יחסים גורלית לגבי הדוברת בשיר שהשפיעה על החיים שלה. יש פה תופעה קשה שהשיר מתאר- תופעה שהדוברת רוצה לצאת ממנה.

בבית השלישי יש אינפורמציה שקצת מזכירה את הבית הראשון- שלפוחית שקופה וזכוכית למשל. שוב היא מוקפת במשהו ורוצה לפוצץ אותו. מדובר פה על שנים- לא תופעה קצרה, בעיה אנושית, אישית, מאוד קשה. אדם נמצא במצוקה הרבה שנים. יש פה קיפאון- העולם קפא בשבילה כאילו בפועל היא לא חיה. "הלכתי ודהיתי וקו חיי נקטע לי"- עכשיו היא אומרת במפורש שהחיים שלה עצרו. אדם שנמצא בסיטואציה נפשית כזאת שהוא מרגיש סגור במשך שנים זה לא דבר שפשוט לצאת ממנו, צריך הרבה כוחות נפש. גם אם אדם מתכנן ורוצה לצאת מזה לא בטוח שזה באמת יקרה, אבל לפחות יש את הרצון, את האופטימיות של לצאת ממצב קשה.

הבית הבא עושה תרגיל של פסיכולוגים- השלפוחית בצורה אסוציאטיבית לוקחת אותנו למקום אחר לגמרי. חוזרים פתאום מן ההווה כהשלפוחית היא האסוציאציה המקשרת. בבית הזה הדוברת חוזרת לעולם ילדות ונזכרת בעבר רחוק. מבחינה קוגניטיבית הקשר בין הבית הזה לשאר הבתים הוא לא פשוט, הוא מאוד אסוציאטיבי.

בבית האחרון נכנסת עוד דמות- בתה של טלי. אולי הבת הזאת מזכירה את ביה"ס- קישור לבית הקודם. יש לטלי בת והדוברת בשיר אומרת שהיא בעצם היתה רוצה להיות הבת של טלי. טלי בשביל הדוברת היתה איזושהי דמות מסוככת, מגינה. אולי הדמות של טלי כבר איננה בחיים שלה- זהו שיר געגועים לטלי. מאז שטלי עזבה היא שקעה בקיפאון ועכשיו היא רוצה לצאת.

בשביל להבין שיר כזה צריך לעבור על השיר בצורה מאוד יסודית, מילה אחרי מילה. המשורר בשיר מרשה לעצמו להוציא חלק מהבלתי מודע שלו. בשיר הזה יש היפוך מדהים- מצד אחד יש עוצמה אדירה של רגש ואסוציאציות וקישורים שנכונים לדוברת עצמה, זה שיר מאוד סוער ומורגש. אך מצד שני השיר עשוי בצורה מדוייקת, עם חריזה ממש מושלמת, שיר מובנה- יש מסגרת, כל בית מתחיל ונסגר בצורה דומה. זה שיר שרואים שמישהו עבד עליו, זה לא נכתב ברגע, יש פה מלאכה קפדנית מאוד. זה מדהים לא כי אין עוד שירים כאלו אלא כי זה ווידוי רגשי עם עוצמת רגשות אדירה אך גם עם סדר מופתי ולוגי. צירוף של כאוס רגשי עם סדר שירי וזה מאוד יוצא דופן. בדר"כ כשאדם בסערת רגשות הדברים לא מסודרים.

יש 2 צדדים באישיות של בני-אדם. צד אחד זה הצד של ה"אני", שאדם מסתכל על עצמו בשלמות, אני כדבר שלם. מצד שני לכל אדם יש אי-וודאויות ולא תמיד האני הזה שלם לגמרי. לפעמים באני הזה יש דברים לא ברורים, היסוסים. יש בתוכנו חלק שהוא לא שלם והרמוני ומסודר אלא שהוא ברסיסים, הוא מפורק, שבסיטואציות נפשיות קשות הוא מתפורר עוד יותר. אצלה האני כמעט לא קיים- "קו חיי נקטע לי". היא אומרת שהיא רוצה את החיים האלו חזרה ולכן האקט של מחר ללכת לשחות, אולי זה יוציא אותה החוצה.

השיר הזה לא בנוי עלינו כבני-אדם. לקורא שירה נכון זה עוזר להבין בני-אדם נכון יותר. השירה היא כלי, ההתמודדות עם טקסטים כ"כ מורכבים ולא פשוטים מאפשרת לנו להתנסות בתהליך של היכרות עם עולמות מורכבים של בני-אדם. השירה נותנת לנו את הכלי הזה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
תוכן עניינים
לפרסום כתבה באתר
מאמרים אחרונים
מורה פרטי לפיזיקה ביבנה

אם יש מקצוע אחד שמעטים התלמידים שמעידים על עצמם שהם אוהבים אותו, הרי שזהו מקצוע הפיזיקה. ככלל, פיזיקה הוא מקצוע מעניין אותו, מאתגר מאוד וכזה

קרא עוד »