מדיניות מוניטרית לא קונבנציונלית

מגרף המציג את התפתחות שיעורי הריבית לטווח קצר בישראל, בארה"ב ובגוש האירו, ניתן לראות העלה של הריבית בישראל ערב המשבר (לא צפו את המשבר) שלאחריה הפחתה דרמטית לחצי אחוז (סף נמוך היסטורי) אולם כך גם קרה בארה"ב וגם באירופה. בארה"ב נשאר השיעור המאוד נמוך, באירופה היתה העלאה קטנה לזמן קצר ורידה שוב לרמה מאוד נמוכה, ובישראל הריבית עלתה בגלל התאוששות המשק, אולם בגלל שהריביות בעולם נשארו מאוד נמוכות בנק ישראל חייב היה להוריד שוב את הריבית כי ההפרש מוביל לייסוף שער החליפין שפוגע בייצוא.

מדיניות מוניטרית לא קונבנציונלית

הצורך במדיניות לא קונבנציונלית נובע מכך שהריבית הגיעה כבר לסביבת האפס ולכן הכלים הרגילים מיצו את עצמם.

הופעלו שני כלי מדיניות עיקריים:

• רכישת אג"ח ממשלתיות
• רכישות נכסים פיננסיים פרטיים ממוסדות פיננסיים

הקלה כמותית –Quantitative Easing: רכישת אג"ח ממשלתיות

המדיניות המוניטרית הרגילה משפיעה בעיקר על הריבית לטווח קצר, וכלי זה כאמור מוצה. כיצד ניתן להשפיע על הריביותלטווחיםארוכים (5, 10 שנים וכו') שהן אלו שמשפיעות על ההשקעה במשק – גם של פרטים (משכנתא) וגם של חברות?

הבנק המרכזי רוכש מהציבור אגרות חוב ממשלתיות לטווח ארוך (למשל לעשר שנים). כך הבנק מגדיל את כמות המזומנים במשק (כלומר את הנזילות במשק) מה שמגדיל את הביקושים ומקל על הבנקים לתת אשראי. ההשלכה הנוספת היא הגדלתהביקוש לאג"ח שמעלה את המחיר שלה ומפחית את התשואה שלה (הרווח של הרוכש הוא התשואה חלקי מחיר האג"ח)– והמשמעות היא הפחתת הריבית לטווח ארוך.

חשוב להדגיש שמדובר בכלי שלא נקטו בו מעולם לפני המשבר, ומדובר בהתערבות יחסית בוטה בשוק.

הקלה – מקל על מצוקת המזומנים, הנזילות במשק. כמותית – פעילות לא באמצעות המחיר כמו בדרך כלל אלא באמצעות הכמויות – אגרות החוב.

מדיניות זו בוצעה בעיקר על ידי הבנקים המרכזיים של בריטניה וארה"ב (שערכו זאת שלוש פעמים, אנחנו עכשיו במהלך הפעם השלישית)ץ בפעם השנייה הבנק המרכזי רגש אג"ח בשווי של 600 מליארד דולר, והיום הבנק המרכזי רוכש אג"ח ב-85 מליארד דולר בחודש.Tapering– צמצום רכישות האג"ח. הבעיה בכלי מדיניות זה היא שהוא מוביל לאינפלציה בטווח הארוך, ולכן חשוב לנקוט באסטרטגיית יציאה חכמה שלא תוביל למיתון ולא לאינפלציה, אולם התשובה לגבי מתי היציאה תהיה נכונה אינה ברורה. בתחילת 2014 הבנק הודיע שהוא מתחיל לצמצם את קצב הרכישות בעשרה מליארד דולר (ולא העלאה של הריבית המוניטרית, כלומר עדיין פעולה רק בתחום הריבית לטווח ארוך).

בישראל בפברואר 2009 בנק ישראל התחיל לרכוש אג"ח מהציבור (=השוק המשני) ועד יולי 2009 הוא רכש אג"ח בסדר גודל של 18 מיליארד ₪. המטרה היתה זהה, סדרי הגודל היו נמוכים יותר, וכשהובן שהמשבר בישראל פחות משמעותי מבארה"ב דבר ראשון הפסיקו עם הכלי הזה שהוא באמת לא קונבנציונלי וחריג.

בנוסף, בישראל התבצעה רכישת מט"חנרחבת. בניגוד לרכישת האג"ח בה נקטו בעיקר מדינות שנפגעו קשה מהמשבר,ברכישת המט"ח מאפיינת דווקא את המדינות שנפגעו הכי פחות מהמשבר, והמטרה היא להתמודד עם ה"הצלחה היתרה" של התמודדותן עם המשבר שהובילו לייסוף המטבע שלהן (ועל כך נרחיב בהמשך). זוהי מדיניות לא קונבנציונלית שכן היא היתה די חריגה בנוף בתקופה שלפני המשבר והיא גם אינה מתמקדת בריבית (בניגוד ליתר המיקוד של הבנקים המרכזיים).

הקלת אשראי –Credit Easing: רכישת נכסים פיננסיים פרטיים

כלומר, רכישה של אג"ח קונצרניות וכד' ממוסדות פיננסיים. אם המטרה המרכזית של הקלה כמותית היתה הורדת תשואות בטווח הארוך ובך לתמוך בפעילות הריאלית (ועל כן מדובר בכלי מתמשך שעדיין משתמשים בו), המטרה של הקלת האשראי היא מניעת קריסה ושיתוק של המערכת הפיננסית בשיא המשבר, ועל כן הוא הופעל בעיקר בשיא המשבר ולא לאורך שנים.