הסיפורים מנהלים דיאלוג זה גם זה, מגיבים האחד לשני, באמצעות הטכניקות בהן דה נוואר משתמשת (מסגור וריבוי מספרים).
1. אנגליה הרנסנסית
בשנת 1558, בגיל 25, אליזבת הראשונה (בתו של המלך הנרי השמיני) מתמנה לתפקיד מלכת אנגליה. היא קיבלה ירושה בעייתית ביותר כיוון שאנגליה הייתה במשבר, אשר אחד הגורמים לו הוא הרפורמציה הפרוטסטנטית המגיעה אל אנגליה. הנרי השמיני רצה להתגרש מאשתו הראשונה ולהתחתן עם אחרת אך הבעיה היא שהאפיפיור לא תומך בגירושים ומסרב לבקשתו להתגרש. פתרונו של המלך היה אימוץ הרפורמציה, כך הגיעה אל אנגליה, והתוצאה הייתה תקופה של מלחמות אזרחים. לצד הירושה הזו של המלכה אליזבת, התעוררו מתחים סביב השליטה במשאבים של העולם החדש, אנגליה נמצאת בתקופה של מאבקי כוח מול צרפת וספרד. אליזבת מתגלה כמלכה מוכשרת מאוד, היא ממנה יועצים טובים והיא עצמה פוליטיקאית ממולחת. היא מתמרנת את המעצמות לתקופה של שלום, היא מחזקת את הצי האנגלי, החלטה זו הניחה את היסודות למה שיהפוך להיות האימפריה האנגלית. בנוסף, היא החליטה להקים את הכנסייה האנגליקנית, שהייתה שילוב מסויים של קתוליות ופרוטסטנטיות. היא הציגה עצמה כראש הכנסייה ומייצרת תדמית של 'המלכה הבתולה'. מהלכים אלו אפשרו לאליזבת לייצב את הממלכה האנגלית וליצור תקופה די ארוכה של שגשוג. שגשוג זה חלחל אל התרבות ותקופתה של אליזבת נחשבה תור הזהב של הספרות האנגלית. תקופה זו של תור הזהב היא בעיקר בין השנים 1590 ו-1615. התקופה היא תקופת פריחה בעיקר כיוון שהיצירות הגדולות של השירה האנגלית נכתבו בשנים אלו, קבצי סונטות חוברו (גם ע"י שייקספיר), תקופת פריחה של השירה האפית, אך מעל הכל מדובר על הדרמה בתאטרון. הדמות המרכזית בהקשר זה היא שייקספיר.
2. התאטרון הרנסנסי
התאטרון מתחיל לפרוח כבר בשלהי ימי הביניים (מאות 14-15), בעיקר בתחום של מחזות מוסר, מחזות עם אופי דתי נוצרי. להקות של שחקנים נודדים הן אלו המעלות את המחזות הללו. קבוצות כאלה הסתובבו ברחבי אנגליה החל משלהי ימי הביניים והעלו מחזות. הרשויות לא אהבו קבוצות אלו, ההנחה הייתה שתאטרון ישחית את המידות וגם כי ההתקבצות של אנשים תעורר מחלות. פרנסי הערים, למשל בלונדון, לא נתנו לקבוצות אלו להיכנס אל תוך העיר ולהופיע בה. אך המלוכה והאצולה הגבוהה דווקא כן תמכה בקבוצות השחקנים, ופעמים רבות הקבוצות היו מעלות הצגות בפני בית המלוכה.
ב-1576 קם התאטרון הציבורי הראשון באנגליה, ומספר שנים לאחר מכן, 1599, קם התאטרון המפורסם ביותר – "גלוב". תאטרון זה מוקם מעבר לגדת נהר התמזה שעל גדותיו לונדון שוכנת (לא הסכימו שיוקם בתוך העיר). הגלוב נשרף במהלך המאה ה-17 וכיום קיים שחזור שלו בלונדון אשר עד היום מועלים בו מחזות של שייקספיר. בתאטראות באותה התקופה, ביציעים היו יושבים אנשים מכל שכבות האוכלוסייה (ככל שיותר גבוה כך המעמד גבוה יותר), והמשמעות היא שהמחזות 'דיברו' אל כמה קהלים בכמה רבדים שונים וזה אחד ממאפייני התחכום של מחזותיו של שייקספיר.
3. שייקספיר – האיש ויצירתו
וויליאם שייקספיר נולד ב-1564 בסטרטפורד, לא רחוק מלונדון. אביו, ג'ון, היה סוחר עורות מצליח למדי והעניק לבנו חינוך מהמעלה הראשונה. המידע שיש בידינו על שייקספיר הוא מצומצם מאוד, אך ממה שכן ידוע שייקספיר מעולם לא הלך ללמוד באוניברסיטה. ככל הנראה רעייתו נכנסה להריון בגיל צעיר מאוד, ובשלב מסויים שייקספיר משאיר את משפחתו בסטרטפורד ומצטרף ללהקת שחקנים נודדים. ב-1592 מחזאי בשם רוברט גרין כותב תלונה שיש שחקן עלום שם "המתהדר בנוצות לא לו ושולח ידו בכתיבת מחזות". שיערו שמדובר בשייקספיר, כי כבר אז הוא עסק בכתיבת מחזות. הסברה היא שב-1612 הוא חזר אל סטרטפורד וארבע שנים לאחר מכן נפטר.
ישנם בידינו 37 מחזות של שייקספיר, ומקובל לחלק את קריירת הכתיבה שלו לשתי תקופות. הראשונה היא בין השנים 1590 ו-1600, העשור הראשון המכונה "העשור הקומי", זוהי התקופה בה הוא כתב את כל הקומדיות הגדולות (חלום ליל קיץ, אילוף הסוררת..), ב-1600 התחולל מהפך ושייקספיר עובר אל התקופה הטראגית (כותב את מקבת, המלך ליר ועוד). בנו של שייקספיר נפטר יחסית בגיל צעיר ואומרים כי זה מה שהוביל לשינוי ביצירה של שייקספיר, אך יש המתנגדים להסברים מסוג זה. בנוסף, יש היררכיה בעולם העתיק בין הז'אנרים השונים – טרגדיה נחשבה לבעלת מעמד גבוה וקומדיה בעלת מעמד נמוך, ועל כן יש הסוברים כי זוהי הסיבה בעקבותיה שייקספיר עבר מהקומדיה אל הטרגדיה.