היציאה מהמשבר העולמי

כשליהמן בראד'רס קרס השווקים הפיננסיים כמעט וקרסו וכמעט והופסק מתן האשראי במשק האמריקאי, ועל כן הפסיקו כמעט מתן ולקיחת ההלוואות בשוק הפיננסי שמשתק את כל המשק. לכן, היה צורך לייצר נזילות במוסדות הפיננסיים ללא הגעה לקריסה.

הבנקים המרכזיים פנו למוסדות הפיננסיים ואמרו שידוע שישנם נכסים למוסדות אלו – חלקם ממש גרועים – וכדי שהם לא יקרסו הבנקים המרכזיים רכשו מהם את הנכסים הללו במחיר הגבוה ממחיר השוק (שהיה מאוד מאוד נמוך, שכן מדובר בנכסים מסוכנים) וכך המוסדות הפיננסיים קיבלו מזומנים. כך המוסדות הפיננסיים יכלו להלוות שוב והבנק המרכזי לקח על עצמו את הסיכון – או שמדובר בנכסים שלא שווים כלום (ואז משלם המיסים מפסיד…) או שערכם יעלה ואז הבנקים המרכזיים ירוויחו. בכל מקרה, המטרה היתה לא הרווח או ההפסד, אלא יצירת הנזילות במוסדות הפיננסים.

בניגוד לרכישת האג"ח שם לא היה חשוב לבנקים המרכזיים ממי הוא רוכש אותן, במקרה זה המטרה היתה יצירת נזילות דווקא אצל המוסדות הפיננסיים ולכן לרכוש נכסים דווקא מהם. כשהתברר שמוסדות אלו כבר יצאו מסכנת קריסה, הופסק המהלך הזה שהוא חריגביותר– בנקים מרכזיים כמעט ואף פעם לא מחזיקים בנכסים פרטיים ומסוכנים.

ואכן, היום בנק ישראל יכול לפי חוק לתמוך במוסדות פיננסיים שאינם בנקים – כמו חברות ביטוח למשל, אם יש צורך בכך כדי למנוע קריסה. בפועל הכלי הזה לא מומש בישראל.

 

היציאה(?) מהמשבר העולמי

ליציאה (המהוססת, שאינה גורפת) מהמשבר יש שני מאפיינים מרכזיים: ההתאוששות היא איטית וכן אינהמאוזנת.

המשבר התחיל כאמור בארה"ב ומוקדו היה דווקא במדינות המפותחות – ארה"ב, אנגליה ומדינות אירופה נוספות, כלומר הוא פגע באופן לא אחיד במדינות השונות. המדינות במוקד המשבר נפגעוקשה מאוד והתאוששותן איטית מאוד (במיוחד מדינות אירופה). לעומת זאת, ישנן מדינות שנפגעו באופן מתון בהרבה והתאוששו מוקדם יחסית ובמהירות –במיוחד מדינות מתפתחות כגון סין, הודו, דרום קוריאה, ברזיל, וגם מדינות מפותחות כמו שוויץ, סקנדינביה, אוסטרליה, קנדה וישראל.

מצב זה שבו ישנה קבוצה שנפגעה קשה והיציאה מהמשבר בהן איטית, לעומת מדינות אחרות בהן המשבר קל יותר והסתיים מהר, יוצר מצב של חוסר איזון. חשוב להדגיש שמדובר בחוסר איזון ששונה מאד מחוסר האיזון ששרר בעולם לפני המשבר (שהתייחס בעיקר לחוסר האיזון בין המדינות המלוות למדינות הלוות).

חוסר איזון זה יצר ניגודאינטרסים. בעוד שהמדינות שנפגעו קשה ומתקשות להתאושש מעוניינות בשמירה על ריבית קרובה לאפס כדי לעודד פעילות והן נוקטות במדיניות מוניטרית מאוד מרחיבה; אטרקטיביות ההשקעה בהן נמוכה בגלל תחזיות הצמיחה האיטיות והמשברים הפיננסיים בהן; מחיר הנדל"ן בהן נמוך והן אינן מוטרדות מעליית מחירי הנדל"ן.

מנגד, במדינות שעברו בהצלחה את המשבר ומתאוששות מהר הפעילות יותר חזרה והן מעוניינות בריבית גבוהה יותר – מוטרדות מאינפלציה, מעליית מחירי הנדל"ן ומשמירה על יציבות פיננסית; יש בהן הזדמנויות השקעה טובות יותר בגלל שחסכונות האזרחים נפגעו פחות ותחזיות הצמיחה בהן גבוהות יותר.

 

התוצאה של הפער הזה היא זרימת הון מהשווקים המפותחים שמתקשים להתאושש למשקים המתעוררים והמפותחים שכן התאוששו, בשל ההשקעה האטרקטיבית יותר והריבית הגבוהה. תוצאה נוספת של הריבית העולמית הנמוכה היא דחיפת המשקיעים ליטול סיכוניםולרכישת נדל"ן במדינות שהתאוששו. כמו כן, פער הריביות לטובת המשקים המתאוששים מעודד את תנועות ההון לתוך מדינות אלו.

מצב זה מוביל לכך שבמדינות שהתאוששו נגרם ייסוף של המטבע המקומישגורם לתנועות הון לתוך המשקועלייה במחירי הנדל"ןשנובעת מהריביות הנמוכות לטווח קצר וארוך בכלל המשק כאחת ההשקעות המניבות האפשריות היחידות. חשוב להדגיש שלא מדובר בתופעות ייחודיות לישראל, אם כי בישראל העצמה העלייה במחירי הנדל"ן גבוהה במיוחד.

נדמה שמדובר בשתי תופעות נפרדות, אולם המשמעות של שתי תופעות אלו היא עלייה בערך הנכסים המקומיים–הנדל"ן והמטבע המקומי.

מהשקף שראינו גם בשיעור הקודם של התפתחות שיעורי הריביות לטווח קצר בישראל, בארה"ב ובגוש היורו, ניתן לראות שהריבית העולמית וכן האירופאית נותרה מאוד נמוכה. עם זאת, בישראל שהתאוששה יחסית מהר ומוקדם, הועלתה הריבית עד לתחילת 2012 (כדי להתמודד עם האינפלציה וכו'), שיצר פערי ריבית עם העולם שהוביל לתנועות הון למשק שהובילו לייסוף. כשמבינים שיתר העולם לא מתאושש כל כך מהר ואין יציאה מהירה מהמשבר, וכן מבינים את המשמעות של פערי הריבית, הריבית בישראל מתחילה לרדת שוב עד שכיום היא חזרה כמעט לערך הכי נמוך בו היתה בשיא המשבר.

משקף שערי החליפין של השקל מול הדולר ומול האירו, ניתן לראות שבתחילת המשבר יש ייסוף בשקל משום שחשבו שהמשבר יהיה רק בארה"ב ולא בישראל. אולם, כשמבינים שהמשבר לא פסח על ישראל, מתחיל פיחות בשקל. כשמתחילה התאוששות בישראל יש כניסה של תנועות הון שמוביל לייסוף מחדש של השקל שפוגע בייצוא וממשיך עד סוף 2011. לאחריו יש פיחות עד תחילת 2013 שכרוך כנראה בדיבורים על תקיפה באיראן שגרמה להפחתה בתנועות ההון לישראל, וכשהתברר שזה כנראה לא עומד לקרות הייסוף חזר החל מתחילת 2013.

פער תשואה ותנועות הון

משקיעים מעוניינים בהגדלת התשואה שלהם, ולכן ברגע שהריבית במדינה מסויימת גבוהה יותר מבמדינות אחרות יתחילו לזרום אליה השקעות – וזאת גם אם למשל ישראל אינה באופן אבסולוטי יותר אטרקטיבית מארה"ב, שכן המשקיע יכול רק להגדיל במעט את ההשקעה בישראל כדי להשפיע על תנועות ההון אליה.

אם הריבית בישראל היא i והריבית בעולם היא i*, באופן פשטני המשקיע מסתכל על הפער ביניהן (i-i*), ואם הוא גדל לטובת ישראל אז יהיו יותר השקעות בישראל מצד זרים, כלומר יותר תנועות הון לישראל.

תנועות הון וייסוף

כדי להשקיע בישראל המשקיע הזר צריך לקנות נכסים מקומיים בשקלים אולם למשקיע הזר יש דולרים. לכן, הוא יצטרך "להביא" דולרים לישראל ולהמירם לשקלים. זאת הוא עושה על ידי פניה לשוק הישראלי ומכירת דולרים בתמורה לשקלים.

פעילות זאת הובילה לכך שמספר השקלים במשק נותר זהה אולם כמות הדולרים גדלה, ולכן השקל שווה יותר. הוא הגדיל את הביקוש לשקלים ולכן ערך השקל עלה או מהסתכלות אחרת הוא הגדיל את היצע הדולרים מה שהוביל לירידה במחיר הדולר ולכן בעליה במחיר השקל (שכן מחיר השקל הוא שער החליפין שמושפע מערך המטבע המקומי וערך המטבע הזר).

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
תוכן עניינים
לפרסום כתבה באתר
מאמרים אחרונים
מורה פרטי לאנגלית בבאר שבע

בין כלל המקצועות שאנו למדים בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים, בתיכון ואפילו באוניברסיטה, אנגלית הוא ללא ספק אחד המקצועות החשובים ביותר לכל מי שמבקש לבנות

קרא עוד »
תרומות לצמיחה

נתבונן בגרפים על פריון לשעת עבודה (A/L) ב-OECD- ניתן לראות שישראל יחסית נמוכה (קצת מתחת לאמצע) בעוד שהפריון לשעת עבודה הוא גבוה במדינות העשירות כמו

קרא עוד »