ניתן לראות שמשנות החמישים התוצר והתוצר לנפש בישראל גדלו באופן משמעותי ועקבי. ההבדל בין התוצר לנפש לתוצר הוא כמובן הגידול באוכלוסיה. הגרף מציג את הלוג של התוצר כדי לקבל קו שהוא פחות או יותר ישר ומציג את אחוז השינוי בתוצר. התוצר כיום הוא בערך פי תשעה מהתוצר לפני חמישים שנה, והתוצר לנפש הוא בערך פי שלושה מלפני חמישים שנה. כמו בגרף של ארה"ב ניתן לראות צמיחה המלווה בתנודות.
לפני מלחמת ששת הימים היה אחד המיתונים הקשים בישראל (כנראה שהמילה מיתון נוצרה אז), כנראה שנבע גם ממדיניות מכוונת של הממשלה – מדיניות פיסקלית מכוונת שהובילה להאטה בקצב הצמיחה, ואף לירידה בתוצר לנפש. לאחר ששת הימים יש צמיחה מאוד מהירה עד לשנת 1973. החל מ-73 ועש לתחילת שנות השמונים הצמיחה היתה מאוד איטית והוא מכונה "העשור האבוד". ההאטה במשק נבעה מתוצאות מלחמת יום הכיפורים שבעקבותיה הממשלה הגדילה מאוד את ההוצאה הבטחונית וכן ממשבר הנפט וההאטה הכוללת בעולם המערבי שהשפיע על הביקוש לייצוא מישראל. עם זאת, ממילא לא ניתן היה להמשיך באותו קצב הצמיחה שהיה בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים כי זו היתה צמיחה תגובתית למיתון שהיא תמיד מהירה במיוחד– אך עדיין מדובר בהאטה גדולה יותר מהצפוי. החלה להיווצר אינפלציה משמעותית עד שבשנת 1985 החלה תכנית הייצוב שכללה קיצוץ גדול בתקציב הבטחון ומרכיבים נוספים שנועדו לעצור את ההיפר אינפלציה – תכנית שהצליחה מאוד בהשוואה בינלאומית.
לאחר מכן ניתן לראות התחדשות של הצמיחה. עם זאת, ניתן לראות שהיתה עלייה מאוד גדולה בתוצר לעומת עליה מתונה יחסית בתוצר לנפש, וזאת בגלל העלייה הגדולה מברית המועצות של תחילת שנות התשעים. מאז ראשית הציונות עלייה מוציאה את המשק ממיתון. העולים עובדים – והם עם הון אנושי גבוה כך שהתוצר גדל במיוחד, וכן הממשלה השקיע השקעות ציבוריות רבות. כמו כן באותה התקופה הצמיחה מושפעת גם מהצמיחה בארצות הברית. שנת 2000 היא שנה חריגה עם קצב צמיחה גדול במיוחד – בעיקר בגלל בועת ההייטק – ובשנת 2001 נכנסים למיתון. זאת משום התפוצצות בועת הדוט.קום בארצות הברית שהורידה את הביקוש להייטק בארץ וכן משום האינתיפאדה. כלומר, יש כאן שילוב של שני הגורמים המשפיעים המרכזיים על המשק בישראל – ירידה בביקושים לייצוא ואי יציבות בטחונית. זהו מיתון חריג במיוחד, גדול יותר מזה של 2009 ואף מזה של שנות השישים. אחת הסיבות לחומרת המיתון היא מדיניות פיסקלית בעייתית של הממשלה בשנת 2000, שכן הממשלה לא יכלה לנקוט במדיניות מרחיבה בגלל שהחוב היה מאוד גבוה. לכן, במקום לקצץ במיסים ולתת קצבאות ולהוציא הוצאה ממשלתית רבה, היה צורך בקיצוץ ובהעלאת מיסים שהעמיקו את המיתון. כמו כן כנראה שהיתה טעות במדיניות המוניטרית, מבחינת השימוש בריבית. בזמן המיתון התוצר היה קבוע, לא צמח בכלל וזאת למרות הגידול באוכלוסין – מצב בעייתי מאוד.
משנת 2003 האינתיפאדה התחילה לדעוך והעולם התחיל להתאושש כלכלית ולכן התחילו שנים של צמיחה מהירה בישראל, יחד עם מדיניות כלכלית משופרת (יחס החוב-תוצר ירד ואפשר הורדה של הריבית במשק). אמנם, היתה צמיחה מאוד מהירה של כ-5% בשנה, אולם שוב צריך לזכור שתמיד לאחר מיתון יש צמיחה מהירה ולכן תוך כמה שנים הצמיחה היתה צפוייה להאט – וספציפית ב-2008 היה אכן המשבר. ב-2008 המשבר בישראל היה חמור פחות מאשר בעולם – במיוחד בהתחשב בחששות הרבים שהיו בעולם ממשבר חריף מאוד שייגמד את המשברים הקודמים. זה לא קרה גם משום שהיינו לאחר תקופה של צמיחה (לכן הממשלה הרשתה לעצמה להגדיל את הגירעון) מהירה וכן משום שהמוקד של המשבר לא היה בישראל (שבה לא היה ביטוח פיננסי שכן היא פיגרה מאחורי העולם). כמו כן בנק ישראל נקט במדיניות של ריבית אפסית בניגוד למשבר הקודם, שכן בכל העולם הריבית היתה נמוכה וכן משום המוניטין של הבנק ושל הנגיד שאפשרו לעשות זאת.
בשנים האחרונות ניתן לראות שיש בישראל צמיחה מהירה בהרבה מביתר העולם. הבעיה: נוצר ייסוף של השקל (כלומר השקל מתחזק לעומת יתר המטבעות בעולם), מה שפוגעבייצוא. כמו כן, הצמיחה המהירה יחד עם הריבית הנמוכה מובילה לרכישת בתים נרחבת שמובילה למשברדיור– בעיה שקיימת בעוד מדינות בעולם שצומחות מהר יותר מיתר העולם (למשל נורבגיה, הולנד, קנדה, סינגפור).
אם נסתכל על גרף שיעור השינוי בצמיחת התוצר והתוצר לנפש, ניתן לראות שיש תנודות מאוד דרמטיות בצמיחה. זהו בעצם הגרף החשוב מבחינת המדיניות– הפיסקלית והמוניטרית, אך הוא גם מציג את העובדה שקשה מאוד לחזות בטווחי זמן קצרים של צמיחה וקל בהרבה לחזות לטווח הארוך. מדיניות פיסקלית ומוניטרית מנסה להקטין את התנודתיות ופחות בעצם הרמה של הצמיחה. מהגרף הזה ניתן לראות את המיתון החריג סביב 67' אך גם שהמיתון בשנת 2001 היה אף יותר גדול מבחינת שיעור השינוי. ואכן בשנת 2001 אפילו שיעור השינוי בתוצר היה שלילי ולא רק שיעור השינוי בתוצר לנפש (וזה במדינה שצומחת).