- לדאוג לתעסוקה מלאה של כל גורמי הייצור– פשוט, כל גורמי הייצור שאנחנו רוצים שישתתפו בייצור צריכים להיות בתעסוקה מלאה כדי שנצמצם את הפער. כל מי שרוצה לעבוד – שיעבוד.
- ליעל את גורמי הייצור בצורה טובה יותר – אם עולים חדשים לא עוסקים בתחום שלהם אלא עוסקים בתחום אחר (נגיד אסטרופיזיקאי שמשמש כמנקה), אנחנו מתנהגים כלא יעילים. כלומר אני יכולה להעלות את התפוקה של אסטרופיזיקה בארץ, וכנראה לא אפגע בערך החדרי מדרגות בארץ כי יהיו עוד אנשים אחרים שיכולים לעבוד כמנקים.
אם אני יכולה לעזור לתלמידים ללמוד משהו בלי לפגוש ביכולת שלהם ללמוד את שאר הדברים – זו יעילות טובה יותר.
כלכלנים שואפים לענות על 3 שאלות:
- מה וכמה לייצר? יש ויתור על כל דבר, צריך לעשות חלוקה בין דברים.
- איך לייצר? קיימים גורמי ייצור וצריך לשלב אותם יחד כדי לייצר – אבל כמה מכל אחד?
- מה אנחנו עושים עם התוצר הסופי? כלומר, כמובן שצורכים אותו, אבל מי צורך אותו? עבור מי אנחנו מייצרים השכלה גבוהה?
הדגש הוא לא על מה המשק מייצר אלא על מה הוא יכול לייצר.
משק גנדרני – משק שסולם ההעדיפויות שלו נוטה ללבוש – כלומר בעקומת התמורה של מזון אל מול לבוש, הם בוחרים רק לבוש.
משק זללני – אותו הדבר, אבל בוחר רק מזון ובלי ביגוד בכלל.
על מנת לייצר את היחידה הבאה של אוכל – אני צריכה לוותר על כמות מסויימת של יחידות בגדים. כל הנקודות חלופיות אחת לשניה – כולן אפשריות.
כל נק' על העקומה היא יעילה
** תרגיל עקומת התמורה – לרשות המשק 100 ₪, עלות ייצור בטחון זה 10 ₪ ויחידת חינוך זה 5 שקלים. במליונים.
עלות כוללת – כמה עולה לייצר את כל היחידות של כל הדברים שאנחנו מייצרים.
עלות ממוצעת – עלות לייצר יחידה אחת מאותו מוצר
עלות שולית– כמה עולה לי לייצר יחידה נוספת ממה שאני מייצרת?
עלות אלטרנטיבית– מודדת את סך הויתור מהמוצר– תמיד נותנים את המחיר של מה שויתרנו עליו
עלות אלטרנטיבית ממוצעת– מודדת את הויתור הממוצע ליחידה = כוללת\תפוקה
לעבור מהנק' D לנק' E ויתרתי על 13 יח' בגדים – וזו העלות האלטרנטיבית של ייצור אוכל. העלות הממוצעת – זה עלה לי לייצר 33 יח' בגדים, אבל ייצרתי 40 יח' אוכל – כלומר העלות הממוצעת היא 33 חלקי 40.
עלות אלטרנטיבית של X : כמות הY שאני לא מייצרת באותה נק'.
עלות אלטרנטיבית ממוצעת של X : כמות הY שאני לא מייצרת באותה נק' חלקי כמות הX שאני כן מייצרת.
עלות אלטרנטיבית שולית של X : דלתא Y חלקי דלתא X באותו קטע.
כשיש שני מוצרים, כמו צריכה והשקעה – המדיניות תקבע כמה נייצר מכל אחד מהם.
היום מודדים בישראל עוני דרך הכנסות, אבל זה לא מקובל. צריך דרך הוצאות. יש בעיות עם הכנסות – אבל מה שחשוב לנו זה האם לאדם יש מספיק כסף לקנות אוכל ורמת חיים שמכבדת את בעליה. זה יהיה מדד שיותר קרוב לאמת.
לתת חדרי עבודה וסביבת עבודה טובה למורים זה השקעה. לוחות חכמים, מחשבים בכיתות – כל זה השקעה. מדובר בהבדל בין השקעה בהון אנושי ובהון פיזי. התקציב בחינוך שהולך להשקעה הוא זניח ומאוד נמוך.
איך עוד אפשר לצמוח חוץ מהשקעה? שיפור טכנולוגי. מדובר במציאת תגלית שעוזרת לנו לייצר יותר. למשל דרכים לייצר יותר מזון עבור כל דונם אדמה. כלומר כל עקומת התמורה עולה למעלה בציר מסויים.
חוק התפוקה השולית הפוחתת –ככל שתגדל הכמות של גורם ייצור אחד, כאשר שאר גורמי הייצור נותרים קבועים, תלך ותקטן התפוקה השולית. לכן עקומת התמורה היא קמורה ולא ישרה. כלומר, התפוקה תגדל – אבל פחות.
איך זה מתקשר לחינוך? מוסיפים לתלמידים עוד שעות – ומצפים שהגידול בהישגי התלמידים יהיה לינארי באותה פרופורציה. כאן נכנס חוק התפוקה השולית הפוחתת – הוספת עוד שעות לא תתן תפוקה באותו הגודל אלא תלך ותקטן. לכן כל שינוי במערכת החינוך יהיה כולל ולא נקודתי – רק הורדת כמות התלמידים בכיתה לא יעזור. הורדת התלמידים + למידה משמעותית + למידה אינטראקטיבית תתן תוצאה טובה.
יתרון מוחלט\יחסי –אם יש לי 2 קבוצות – רופאים ואופים. הרופאה היא מעולה, וגם אופה עוגות בצורה נהדרת. האופה מעולה בלאפות. אנחנו משערים שהרופאה תבחר לעסוק ברפואה ולקנות מהאופה – כי זה היתרון שלה. לרופאה יש יתרון מוחלט בשני המקצועות, ולאופה יש יתרון מוחלט באפיה. היתרון היחסי של הרופאה זה ברפואה ולא באפיה ושל האופה זה באפיה. לכולנו יש יתרון מוחלט בכמה דברים – אבל יתרון יחסי רק בדבר אחד.
נתייחס לזה לפי עלות – אני יכולה לקבל X שקלים על העבודה שלי, וY שקלים על נקיון הבית, וX>Y ולכן אני אעדיף לעבוד ולא לנקות ולהעסיק מישהו שינקה בשבילי.