שיעור 10

הכותרת ממרכזת את השיר, יוצרת ציפיות. לא מבינים בדיוק לפי הכותרת איך זה מתקשר, למה אני במרכז, מה המשמעות של אני במרכז אבל השיר מסביר.

בשורה הראשונה כתוב "פרכסו". המילה מפורכסת זה עברית שהשתמשו בה בעבר והכוונה היא לאיפור. אישה שהתאפרה היא התפרכסה. היום הכוונה במפורכסת זה יותר מדי איפור. השנים פרכסו את פני: כבר רואים דבר שמאפיין את השיר, הרבה אוקסימורונים (סתירות). אנחנו יודעים שהשנים לא עושות טוב לאדם מבחינת מראה, לרוב אדם צעיר יפה יותר מאדם זקן. כאן אומרים שהשנים איפרו את פני, כלומר עשו אותי יותר יפה. בזכרון אהבות: היא זוכרת את האהבות שהיו לה, השיר מדבר על העבר. מה האיפור של הפנים שלי? זכרון אהבות. היא זוכרת את אהבותיה והם עשו אותה יותר יפות. בהמשך השיר מסתבר שהן לא היו אהבות טובות במיוחד, הן היו מאכזבות. השיר מדבר על אהבות שהיו לה, בלשון עבר. היא זוכרת את האהבות שהיו לה. וענדו לראשי… מאד: מטאפורה- חוטי הכסף זה שיער השיבה שלה. זה עדיין לא זיקנה, זה רק תחילת חוטי הכסף. היא אומרת שחוטי הכסף גרמו לה להיות יפה יותר.

בעיני נשקפים הנופים: עוד מטאפורה, נופים זה אומר שהיא עברה דברים בחיים ואיכשהו זה נשקף ממנה. העין צריכה לראות את הנופים ולא להשתקף בה. ודרכים שעברתי… ויפים: שוב אוקסימורון, אדם שהולך הרבה זה לא מיישר את צעדיו (עושה אותו יותר חזק). היא אומרת שהדרכים הרבות שהיא הלכה בהם חיזקו אותה. הרעיון פה הוא ההתבגרות או ההזדקנות. זה עובד לשני כיוונים- מצד אחד זה לא נעים להזדקן אבל מצד שני אתה רוחש ניסיון חיים, פרספקטיבה לחיים, לפעמים לוקח הרבה זמן לאדם לגלות את עצמו ולדעת מי הוא ומה הוא שווה. זה לא דבר פשוט שאתה יודע מהיום למחר, לפעמים לוקח הרבה שנים לגלות מה האיכויות שלך כאדם. לוקח הרבה שנים עד שאתה נפתר מרגשי הנחיתות והחרטות. התהליך שאדם מתוודע לעצמו ומכיר את עצמו לוקח הרבה זמן ולפעמים יש מפלות.

בבית השלישי מגלים משהו חדש- זה מונולוג שאישה דוברת למישהו שכנראה היה ביניהם קשר זוגי בעבר והיא אומרת לו שאם הוא יראה אותה היום הוא לא יכיר אותה. אם תראני עכשיו… תמוליך: היא פונה אליו ואומרת לו שלא יכיר את האתמול שלה. אני הולכת אלי: אוקסימורון- אדם לא יכול ללכת אליו. מה שהיא אומרת זה שהיא גילתה את עצמה. מה שלא היה פעם כשהיא היתה איתו זה לא מה שעכשיו, היא גילתה בינתיים מי היא באמת. עכשיו היא אחרת- השנים עשו את זה, הניסיון עשה את זה. כל מה שקשור לשנים מאוד חיובי- השיער הלבן עשה אותה יותר יפה, הדרכים עשו אותה יותר חזקה. היא לא חייבת לו כלום והיא לא חייבת להתנצל.

זה שיר קטן אבל לאה גולדברג מצליחה לקחת נושא כ"כ חשוב שאפשר לסכם במשפט אחד פשוט ופתאום עושה פנינה של שירה בלי הרבה סיסמאות. משתמע מהשיר שהאישה עומדת בזכות עצמה, היא לא תלויה יותר באדם השני. השיר הזה מעמת את ההווה והעבר, יש הרבה עימותים ומתחים- הווה מול עבר, בגרות מול גיל יותר מוקדם, אני מול אתה. בסופו של דבר אני במרכז, אני ולא אתה, ולכן הכותרת כ"כ משמעותית.

יש ז'אנרים רבים לשירה:

פואמה- שיר ארוך יחסית, עלילתי. יכול להיות גם 20 עמודים.

סונטה- ז'אנר מוקפד עם היסטוריה עתיקה מאוד. סונטה היא תמיד 14 שורות. יש חלוקות מסויימות, יש נושאים מסויימים עליהם כותבים סונטות.

שירת ההייקו היפנית- שירה יפנית מסורתית עם 17 הברות ב3 שורות. יש חוקים ספציפיים איך לכתוב את השיר ויש נושאים מסויימים שצריכים להיות בשיר הזה.

חמשיר- 5 שורות כשלרוב השורה החמישית זה הפאנץ' ליין, יש גם חריזה מסויימת.

אודה (ode)- שיר הלל למשהו (מזמור).

המנון- גם שיר הלל לאומי.

קינה- שירי אבל.

לשירה במרוצת ההיסטוריה היו הרבה ז'אנרים והרבה סוגים. אנחנו נתמקד בסוג אחד ונראה איך הוא התחיל, איך הוא נכתב בעבר ואיך כותבים אותו היום. ז'אנרים לפעמים משתנים. למשל משוררים גדולים כיום כותבים גם הם סונטות אבל הם יכולים לכתוב על מה שהם רוצים. סונטה תמיד היתה דבר מעודן וקצת אליטיסטי. מאיר ויזינטר קיבל פרס ישראל כתב סונטה על זבוב שהוא הרג עם ספר, אם הוא היה עושה את זה לפני 100 שנה היו הורגים אותו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
תוכן עניינים
לפרסום כתבה באתר
מאמרים אחרונים
מורה פרטי לאנגלית בצפת

בין כלל המקצועות שאנו למדים בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים, בתיכון ואפילו באוניברסיטה, אנגלית הוא ללא ספק אחד המקצועות החשובים ביותר לכל מי שמבקש לבנות

קרא עוד »